מעשה רקח על הלכות כלאים ב:א

זרע שנתערב וכו' ואם זרע לוקה. ריש פ"ב דכלאים וכמ"ש מרן ז"ל אך יש לעמוד דשם באותה משנה לא הוזכר מלקות ואדרבה בירושלמי שם אמרו לא כן אמר רבי אבהו בשם ר' יוחנן כל האיסורין שריבה עליהן מזיד אסור בשוגג מותר תמן את מרבה לבטל איסור תורה ברם הכא את מרבה לבטל מפני מראית העין ע"כ משמע דאין איסור זה אלא מפני מראית העין ומדרבנן ומהתימה ג"כ על מרן ז"ל שהזכיר זה להכריח דרבינו פסק כחכמים לקולא מהך טעמא ולא נרגש ממ"ש רבינו דלוקה. גם ראיתי להרב בני חיי בלשונות הרמב"ם דף י"ד ע"ג שהקשה קושיא זו בשם רבני קוסטאנטינא יע"א ועוד הוסיף להקשות מגמרא דידן בבא בתרא פרק המוכר פירות (בבא בתרא דף צ"ד) אמתניתין דהמוכר פירות הרי זה מקבל עליו רובע טינופת לסאה וכו' ואמרינן בגמרא אמר רב הונא אם בא לנפות מנפה את כולה אמרי לה דינא ואמרי לה קנסא וכו' מיתבי כל סאה שיש בה רובע [ממין אחר] ימעט סברוה דרובע דכלאים כיותר מרובע דהכא וקתני ימעט ומשני לא רובע דכלאים כי רובע דהכא אי הכי אמאי ימעט משום חומרא דכלאים ופי' רשב"ם דאפי' מיעוט לא הוה צריך דהא בטל אלא חומרא בעלמא הוא ע"כ הרי דלמסקנא אחד מעשרים ושלש מן התורה כהאי גוונא אין צריך בטול ומ"ש ימעט משום חומרא דכלאים מדרבנן א"כ איך כתב רבינו דלוקה וכו' ע"כ גם הסמ"ג לאוין רע"ט כתב בדברי רבינו אהך מתניתין גופה דאם זרע לוקה עיין עליו.

הן אמת דידוע דשיעורין חציצין ומחיצין הלכה למשה מסיני כדאיתא בעירובין גם הרב קרית ספר ז"ל כתב וז"ל ושיעור זה הלכה למשה מסיני וכיון דהוי הל"מ ודאי דילקי עליו מדין תורה והנה רבינו כתב לקמן הל' ו' במה דברים אמורים בשלא נתכוון לערב ובשלא נתכוון לזרוע השני מינין שנתערבו אבל אם נתכוון וכו' אפילו חטה אחת בתוך כרי של שעורים אסור לזורעה ע"כ והוא מהירושלמי ופירוש לא נתכוון שכתב רבינו ר"ל שתחילת העירוב היה שלא לדעתו והוא אינו חפץ כי אם במין האחד בלבד כמ"ש מרן ז"ל שם וכיון שכן לענין המלקות כיון שיש בו שיעור אחד מכ"ג לוקה עכ"פ אפילו לא נתכוון ואם נתכוון אפילו שאין שם אלא חטה אחת אסור אלא דללקות בעינן תערובת שיעור אחד מכ"ג כאשר קבלו חז"ל וענין הכלאים שאסרה תורה אינו אלא לפי מראית העין שאם נראה במראית העין אסור ולוקין עליו וזה נראה שיש ללמדו מדברי רבינו פ"ג הל' ה' שכתב שלא הלכו בכלאים אלא אחר מראית העין ובפרקין הל' ז' כתב דאם אחר שזרע ראה כלאים אם היה אחד מכ"ד הרי זה ילקט וכו' מפני מראית העין ע"כ. ונראה דכוונתו ז"ל דכיון דעיקר איסורו מפני מראית העין וקבלו חז"ל דשיעורו ללקות הוא אחד מכ"ג מעתה גם בציר משיעור זה יש להחמיר ולאסור שמא יאמרו וכו' וזה דוקא אחר שצמח ונראה לעין אבל בשעת העירוב אם הוא פחות מאחד בכ"ג מותר לזורעו אף לכתחילה וכל זה מתבאר היטב מתוך דברי רבינו גם בפירוש המשנה פ"ג דכלאים כתב רבינו וז"ל שמור אלו העיקרין והוא שכלאים אין האזהרה בו אלא למראית העין עיי"ש והביאו מרן ז"ל ספ"ד.

מעתה הנה מקום לדברי מרן ז"ל שהכריח דמאחר שטעם איסור כלאים אינו אלא מפני מראית העין אזלינן בתר המיקל ע"כ דאין כוונתו שהוא מדרבנן דא"כ היכי כתב רבינו עלה דההיא מתניתין דלוקה אלא כוונתו דכיון דמסרה תורה דבר זה למראית העין מעתה אין איסורו מוחלט וברור כשאר איסורין ומועיל לנו לילך בו להקל אף שהוא מה"ת מהטעם האמור ולשון הירושלמי דקתני תמן את מרבה לבטל איסור תורה ברם הכא את מרבה לבטל מפני מראית העין ע"כ הכי פירושו לדעת רבינו והסמ"ג שאין זה דומה לשאר איסורי תורה שנאסרו בהחלט אלא איסור זה שאני דאין איסורו מוחלט שהרי לא אסרה תורה אלא מראית העין אף שכל אחד בפני עצמו מותר גם שם כלאים הכי משמע שיהיו קרובים זה לזה ונראים כמעורבים למראית העין וכ"כ הרב קרית ספר בפ"ג עיין עליו.

ולפ"ז חל עלינו חובת ביאו"ר להסוגיא דפרק המוכר הנ"ל דכיון דרבינו והסמ"ג ז"ל הבינו הירושלמי הנ"ל כן מעתה נאמר שאינן מפרשין הסוגיא ההיא כפירוש רשב"ם ז"ל אלא מפרשי לה כפירוש שפירשנו בירושלמי לדעתם ז"ל דכי קאמר משום חומרא דכלאים הכוונה דחמיר מכל שאר האיסורין שהרי אין בו איסור מצד עצמו דכל אחד לבדו שרי ומה שהקפידה תורה אינו אלא למראית העין ושיערה בו תורה באחד מכ"ד ומה שהקשו אי הכי אמאי ימעט הכוונה לומר השתא דמדמית מקח וממכר לכלאים דברובע סגי הרי במקח וממכר מחיל ובטיל ולפי דבריך אמאי ימעט ולזה תירץ לו דכיון דהחמירה בו תורה אין ללמוד הימנו והיינו כאמור ונמצאו דברי רבינו והסמ"ג מכוונים.

אך ראיתי בס' צרור החיים ז"ל שהאריך הרבה בענין זה ותירץ להקושיות הנ"ל בהיפך מהמדובר והוא שהתורה לא אסרה אלא כשרוצה לזרוע כלאים וליהנות ממנו ואז אחד בכ"ג אם זרע בכוונה לוקה ופחות מזה השיעור בכוונה אפילו חטה אחת אסור מן התורה וכו' אבל אם זרע שלא בכוונה וכו' שאין כוונתו ליהנות מן האיסור אז ודאי דלא אסרתו תורה אלא שחכמים אסרו מפני מראית העין והם אמרו דפחות מרובע מתבטל בסאה ומותר לזרוע כשאין מתכוין וכו' נמצא לפי הירושלמי ודברי רבינו דהך מתניתין מיירי בשלא נתכוון לערב וכו' וע"ז אמרו בתלמודא דידן פרק המוכר לפי המסקנא דמשום חומרא דכלאים מדרבנן ימעט וכו' עכת"ד. וקשה טובא על פי' זה ולא יתכן בעולם לפי דברי רבינו והירושלמי חדא דדין המלקות לא למדו רבינו אלא מזאת המשנה דקתני בה שיעור האיסור ושיעורין הלכה למשה מסיני ועלה קאמר בירושלמי דמתניתין איירי במכנס כלומר שלא בכוונה וכמ"ש מרן ז"ל שלא היה חפץ במין האחר כלל וכיון שכן הדבר מבואר דזאת המשנה שממנה הוליד רבינו המלקות לא איירי אלא בלא כוונה דבכוונה אפילו חטה אחת אסור כמ"ש בירושלמי ועוד דכיון דרבינו כתב במה דברים אמורים בשלא נתכוון וכו' הרי מבואר כשמש דהמלקות שכתב תחילה איירי בלא נתכוון דהא ודאי עליה קאי שהרי הזכיר דאפילו חטה אחת וכו' אלא מ"ש נראה לענ"ד עיקר: