מעשה רקח על הלכות כלאים ב:יא

הטומן אגודת לפת וכו'. במשנה פ"ק קתני הטומן לפת וצנונות תחת הגפן אם היו מקצת עלין מגולין אינו חושש משום כלאים ולא משום שביעית ולא משום מעשרות וניטלין בשבת ובירושלמי ביארו דלאו דוקא לפת וכו' אלא הוא הדין ירק אחר והוא הדין אילן אחר ולאו דוקא לפת וצנון אלא בעינן אגודה והן הן דברי רבינו שכתב וכיוצא בה. אלא דקשה קצת לשיטת רבינו דבפ"א דשמיטה ויובל הל' ט"ו פסק הטומן לפת וצנונות וכיוצא בהן בשביעית אם היו מקצת העלין מגולין אינו חושש ואם לאו אסור ע"כ. גם בפכ"ה דהל' שבת פסק בהל' ט"ו וכן לפת או צנונות שהיו טמונות בעפר ומקצת העלין מגולין שומטן בשבת בעלה שלהן ואע"פ שהעפר ננער ע"כ וקשה דלמה לא הצריך שיהיו אגודה דוקא כמו שהצריך כאן גבי כלאים כדי שלא יהיה נראה כזורע דהא מתניתין והירושלמי משוה להו אהדדי לדעתו ז"ל ואם היה מפרש רבינו כפי' הראב"ד ז"ל או כרש"י והתוס' דעלין מגולין משום שבת דוקא נקט לה ניחא אמנם דעת רבינו מבוארת שהרי גם בכלאים הצריך שני התנאים עליו מגולין ואגודה. אכן י"ל דודאי לענין כלאים דוקא הוא דחשו למראית העין טפי משאר איסורין כמ"ש בפיסקא הקודמת דעיקר קפידת התורה אינה אלא למראית העין ומשו"ה החמירו שיהיה אגודה ועליו מגולין דוקא משא"כ לגבי אינך דאף דלעולם בעלמא אנו חוששים מפני הרואים מ"מ כיון דעלין מגולין סגי בהכי כפשטא דמתני' ולא הצריכו בירושלמי אגודה אלא לענין כלאים דוקא מהטעם האמור ומטעם זה לא הזכיר באינך שום אילן וכו'. אכן אכתי קשה דלא מצאתי שהזכירו רבינו דין זה לענין מעשר כלל ואין לומר דסמך וכו' שהרי הזכירו בכולם. ונראה לענ"ד שנרגש רבינו בקושית התוס' פרק במה טומנין (שבת דף נ') שהקשו דבשלמא כלאים ושביעית אצטריכו וכו' אבל מעשר אמאי נקטיה דאפילו השרישו לא שייך מעשר וכו' עיין עליהם ומשום הכי השמיטה ודו"ק: