מעשה רקח על הלכות כלאים א:ו

ואסור לישראל להניח וכו'. כתב מרן ז"ל דאין לומר דפסק כר' אלעזר דבפ"ט דהל' מלכים פסק דלא כוותיה וכו' ע"כ והיינו משום דשם לא הזכיר אלא הז' מצות אמנם שכח ז"ל מ"ש רבינו ז"ל שם פרק י' הל' ו' דמפי הקבלה דבני נח הוזהרו על הרכבת האילן וכן הקשה המל"מ ז"ל ולא עוד אלא דמרן ז"ל גופיה שם הביא הא דר"א וכו' וכאן כתב בהיפך. תו קשה דבב"י יו"ד סי' רצ"ו הכריח לדין זה משם הרא"ש דלא גרע מכשותא בכרמא דאסור ע"כ ולדעת רבינו הדבר מבואר כנזכר וא"צ לכשותא בכרמא ולפי האמור דייק רבינו לכתוב תיבת להניח דאפילו בלי אמירה אסור כיון שהוא מוזהר עליה ומה מאד תמהתי על הפרישה ז"ל דביו"ד סי' רצ"ו הקשה על הטור והרב ב"י ומרן כ"מ והר"ן והראב"ד ז"ל שהשיגו על מ"ש רבינו לעיל הל' ג' שמותר לומר לגוי לזרוע לו כלאים ובפ"ט פסק דאסור לישראל ליתן בהמתו לגוי להרביעה לו והו"ל להקשות להרמב"ם דקשה מדידיה אדידיה וכו' ע"כ כל זה גרם לו מפני שלא ראה דברי רבינו בפ"י מהל' מלכים ששם ביאר שבני נח הוזהרו על הרבעת בהמה ולכך אסר לומר לגוי להרביע בהמתו מפני שהוא עצמו מוזהר עליה משא"כ בכלאי זרעים והוא פשוט הרבה:

ומותר לזרוע וכו'. מרן ז"ל האריך קצת על דברי רבינו והביא דברי הר"ן ז"ל אך יש לעמוד בדבריו וכתבתי בס"ד בפ"ה עיי"ש: