מעשה רקח על הלכות כלאים י:כז

וכבר ביארנו וכו'. הראב"ד ז"ל השיג על רבינו דאמת הוא דכל הספיקות אינן של תורה מיהו קי"ל כל ספק איסור תורה לחומרא וכו' ומרן ז"ל כתב דחז"ל הוא שהקילו משום דהוי מילתא דלא שכיחא ע"כ ובפ"ט דהל' טומאת מת כתב רבינו דדבר ידוע שכל הספיקות הן מדבריהם וכו' והראב"ד ז"ל השיג עליו דזהו שיבוש גדול וכו' ומרן ז"ל תמה עליו דהכא הודה לדברי רבינו ושם כתב שהוא שיבוש גדול וכוונתו ז"ל מבוארת מפני שתפס למ"ש רבינו דבר ידוע וכו' דמשמע קצת דגם בזו השיג. אך לתרץ תמיהא זו כדי שהראב"ד ז"ל לא יסתור דברי עצמו קל הוא כמבואר למעיין והפר"ח ז"ל יו"ד סי' ק"י בתחילת כללי ספק ספיקא כתב על דברי מרן ז"ל והרב בני שמואל ז"ל שלא ירדו לסוף דעתו של הראב"ד עיין עליו. ולענ"ד נראה דמרן ז"ל כל יקר ראתה עינו כדבר האמור ואין צריך להאריך והט"ז ז"ל יו"ד סי' ש"א פי' דברי רבינו באופן אחר עיין עליו: