מעשה רקח על הלכות מילה א:ח

שנאמר ביום השמיני וכו'. ביבמות דף ע"ב וכתנא קמא מדכתיב וביום וי"ו יתירא לרבות דאפילו מילה שלא בזמנה אינו אלא ביום וכו' וכמ"ש התוס' שם. ובדברי רבינו כתוב ביום השמיני ונראה לענ"ד פשוט שהוא ט"ס וצ"ל וביום בוי"ו דעיקר הדרשה אינה אלא מהוי"ו וכן העתיק הרב קרית ספר.

שזריזין מקדימין למצות. וכן מנהג כל ישראל זולת באיזה מקומות שכדי להמתין לנשים עד שיתקשטו מוכרחים לאחר מצות מילה (ונישואין ופדיון הבן) וזה גורם איחור גדול עד אחר חצי היום ע"פ הרוב ומה יעשו גדולי הדור שאין בידם למחות והשומע ישמע והחדל יחדל ויזהיר לנשים על הדבר או לא ישמע להם בדבר הזה כלל אלא ימול מיד אחר יציאה מבית הכנסת כמנהגן של ישראל ותבא עליו ברכת טוב מהאל הטוב והמטיב שזיכהו לבן זכר שיחיה בזכות מצוה זו. גם בברכת נישואין ופדיון הבן ראיתי באזמיר יע"א עושים אותם תכף אחר יציאה מבית הכנסת וכן הוא מנהג כל אותו מלכות וישר מאד בעיני.