מעשה רקח על הלכות מילה א:ב

אין מלין וכו'. כתוב בפסקי מהר"ם ריקאנאטי ז"ל סימן תק"ץ דצריך לחפש אחר מוהל טוב כדאמרינן במדרש המל ימול יבא טהור ויטפל עם טהור כנה"ג יו"ד סימן רס"ד ובסימן רס"ה משם הרב הנ"ל דצריך להיות בעל ברית טוב כדי שיתרצה מלאך הברית הוא אליהו לישב בקתדרא כנגדו ע"כ ומשום כבודו מושיבים לו כסא אחרת דרשות מהרי"ל ז"ל ועיין למור"ם בהגהה שם ובספר תולעת יעקב ז"ל. והיכא דידע האב למול אסור לו להניח לאחר למול פסקי ריקאנאט"י סימן תקצ"ב עיי"ש.

אבל אינו חייב כרת וכו'. מרן ז"ל הביא דברי הרמ"ך וז"ל וצ"ע לאחר שימות מאי כרת שייך ביה והלא כרת הוא בחצי ימיו ובחייו נפרעים ממנו ואחר כך כתב במותו יהיה נדון אם לא יתודה ויקבל עליו שאם יתרפא ימול עצמו עכ"ל ע"כ דברי מרן. ודברים אלו סתומים ומקרא זה אומר דרשני דמתחילה כתב דלאחר שימות אין שייך בו דין כרת ושוב כתב ובמותו יהיה נדון וכו' דמשמע שיהיה נידון בדינו המיוחד לו שהוא הכרת ועדיין לא נתלחלח הדיו וצ"ל דכוונתו לומר דעונש הכרת ממש אינו לאחר מיתה כלל ובזה הוא שהשיג על רבינו ושוב כתב שאם יתכן עונש לאחר מיתה יהיה קל מזה שהרי לא יענש אלא בשביל שעומד במרדו עד שלא רצה להתוודות על זה ואין זה עונש הכרת שזה כבר נפרע בקצרות ימיו. ובעיקר קושייתו על רבינו נראה לענ"ד דאין כאן קושיא דהן אמת דרבינו כתב פ"ח מהלכות תשובה דהכרת תכרת היינו בעולם הזה ובעולם הבא ובכרת סתם לא נתבאר להדיא בדבריו ז"ל ומרן ז"ל יישב הדבר לעיל עיין עליו וכיון שכן אפילו שרבינו יסבור דכרת סתם היינו בחצי ימיו לא נאמר זה אלא היכא דשייך אבל אם הוא באופן שלא חל עליו הכרת אלא בזמן שנגזר עליו למות כי הא פשיטא שהכרת הוא לעולם הבא ותדע שאם בעת זקנתו אכל חלב וכיוצא מחייבי כריתות האם נאמר שלא יתחייב עונש חמור דהיינו הכרת לעולם הבא. ועוד אפשר בדעת רבינו ז"ל דהך כרת דמילה אינו בגדר שאר כריתות לענין זמן העונש ששאר כריתות עובר עליהם בקום עשה ותכף נתחייב בהם לגמרי שכבר נעשית העבירה ואין לו תקנה לענין עצמות העבירה מה שאין כן מילה שהיא בשב ואל תעשה ולא קרינן בה עבר זמנה שהרי בכל יום בידו לתקן אמטו להכי אינו מתחייב בכרת שבה עד שימות ודו"ק.