מעשה רקח על הלכות מילה א:א

ומצוה על האב וכו'. כתב מרן הקדוש במנין המצות כתב רבינו סימן רט"ו למול את הבן שנאמר וביום השמיני ימול בשר ערלתו וצריך טעם למה לא מנה מצות הרב למול את עבדו עכ"ד ובספר המצות שלפנינו כתוב וז"ל היא שציוונו למול את הבן והוא אמרו ית' לאברהם המול לכם כל זכר וכתוב בתורה שהוא בכרת מי שמבטל מצוה זו וכו' ע"כ ולא הכריח מפסוק שהביא מרן ומשני פסוקים אלה אין הוכחה שיהא עיקר המצות עשה זו על האב דבדרך כלל איירי קרא ותו דבפ"ק דקדושין דף כ"ט אמרו האב חייב למולו מנלן דכתב וימל אברהם את יצחק בנו והיכא דלא מהליה אבוה מחייבי בי דינא לממהליה דכתיב המול לכם כל זכר והיכא דלא מהליה בי דינא מחייב איהו לממהל נפשיה דכתיב וערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו ונכרת ע"כ ואם כוונת רבינו בספר המצות על האב דוקא למה לא הביא פסוק דוימל אברהם האמור בגמרא אלא ודאי מבואר דעתו ז"ל שהביא פסוק שכולל בו חיוב מצוה זו לכל ישראל בין לכל אחד בפני עצמו בין לבי"ד שהם עיני העדה וכו' אלא שהכתוב הוצרך לפרש בפסוקים אחרים אמאן רמיא חיובא בהדרגה שהאב שהוא יותר קרוב לבנו ומצווה עליו ללמדו תורה ולהדריכו בדרכי ה' עליו מוטל חיוב זה תחילה כיון שאין הבן ראוי למצוה זו דלא שייך ביה צוואה ואחרי זה לבי"ד ואח"ז לגופו של בן כשיגדל דהדרא מצוה לעיקר חיובא והוא הדין והוא הטעם לרב שמצווה למול את עבדו דקנין כספו הוא ועליה דידיה רמיא כמו האב על בנו ואמטו להכי נקט רבינו הך קרא שהוא כולל כאמור ונסתלק מעליו דקדוק מרן ודו"ק.