מעשה רקח על הלכות מילה א:יד

ספק בן שבעה וכו'. לשון זה קשה להולמו וכבר עמדו בסוד דבריו גאוני עולם ז"ל וזה דממה נפשך הך ספק בן שבעה ספק בן שמונה מיירי שגמרו שערו וצפרניו או לא אי גמרו שערו וצפרניו אם כן היכי כתב דאם בן שמונה הוא הרי זה כמחתך בשר הא בהא ליכא לאיסתפוקי דפשיטא דבן שבעה הוא אלא שנשתהה וכמ"ש ז"ל בהל' י"ג. ואי איירי בדלא גמרו שערו וצפרניו אתמהא בן שבעה גמור אין מלין כדמשמע מדיוק דבריו להדיא בדין בן שבעה בספק בן שבעה ספק בן שמונה דאם הוא בן שמונה לא חיי נימא דימול. והנה מרן ז"ל רצה ליישב דבשלם בשערו וצפרניו איירי ומ"ש לעיל בבן שמונה ר"ל דמספקא לן וכו' עיין עליו וזה הוא דעת הטור יו"ד סימן רס"ו ומלבד שהרב ב"י גופיה דחה פירוש זה עיי"ש. עוד יש להקשות ממ"ש רבינו לעיל וז"ל מי שנולד בחדש השמיני לעבורו קודם שתגמר ברייתו שהוא כנפל מפני שאינו חי ע"כ דעת שפתיו ברור מיללו דבן שמונה היינו שלא נגמר ברייתו ואם גם שערו וצפרניו שלמים הרי נגמרה צורתו תוארו וברייתו. גם אין לפרש דרבינו במספקא לן אם הוא שלם קאמר וכמ"ש הריט"ץ בתשובה סי' נ"ח עיי"ש דמילת אם קאי אספק דאם כן הוה ליה ספק בן שבעה ספק בן שמונה ספק אם הוא שלם ובאומרו ושלם הוא משמע דבהא לא מספקא לן כלל ואף שכל הדרכים בחזקת סכנה יותר ויותר נראה מ"ש מרן בב"י דהיינו מ"ש כאן לדעת המגיד משנה ז"ל דשלם שכתב בבן שבעה היינו באיבריו ולא בעינן צפרניו ושערו ומה שהקשה מרן ז"ל לדרך זה דמהיכן הוציא מ"ש אם נולד שלם כלומר באיבריו אם כוונתו דבבן שבעה מהיכן הוציא רבינו מ"ש אם נולד שלם כלומר דשלם באיבריו סגי זה נראה ברור דמדתניא בספק בן שבעה ספק בן שמונה דמחללין את השבת והיינו ע"כ בלא גמרו וכמו שהכריח מרן גופיה מינה דבבן שבעה ודאי כ"ש דסגי באבריו שלמים דליכא למימר דלא בעינן אפי' אבריו שלמים דזו לא אמרה אדם מעולם ולא מסתבר למול תינוק זה בזמנו כלל ואם כוונת מרן להקשות דמהיכן הוציאו הרב המגיד דאימא דבבן שמונה ודאי אפילו גמרו שערו וצפרניו דמלין אותו בשבת לאו משום דבריא לן דבן קיימא הוא אלא דמספקא לן וכו' וכמ"ש מרן גופיה לעיל וא"כ הברייתא מתפרשת שפיר בגמרו סימניו הרי הקושי מבואר לדרך זה דרבינו כתב לעיל דבן שמונה סימנו הוא שלא נגמר ברייתו. ותו דגם לעיל בדין בן שמונה שגמרו סימניו שייך הספק ואם כן הש"ס גופיה אמאי לא הזכיר ספק זה והו"ל לכוללו בספק בן שמונה ולדרך זה הסכים הרב גופיה בב"י כאמור וכן הסכימו הרב ב"ח והרדב"ז בתשובה סימן ל"ב אלא שדבריו מגומגמים וגם במ"ש וגדולה מזו עיי"ש. ואי קשיא הא קשיא טובא והיא קושיית הט"ז על דברי הטור ז"ל ושייכא נמי לדרך זה והיא מהברייתא דפ' הערל איזהו בן שמונה כל שלא כלו לו חדשיו רבי אומר סימנים מוכיחים עליו שערו וצפרניו שלא גמרו וקי"ל כרבי הרי דהכל תלוי בסימנים ואם אין בו סימנים הרי הוא בן שמונה ודאי ומדרבנן ג"כ נשמע לרבי דמדתלו בכלו חדשיו דהיינו בתשעה שלמים ואי הוי שמונה ומצי אכתי מקרי בן שמונה מינה נמי לרבי דאף בשמונה וחצי אם לא נגמרו סימניו מקרי נמי בן שמונה וכ"ש בשבעה וא"צ לומר בספק בן שבעה ספק בן שמונה ואפשר להעמיס שזאת היא קושיית מרן ממ"ש כמו שפירשתי דהיינו מ"ש בריש ד"ה מי שנולד וכו' שכתב דלרבי בבן שבעה ולא גמרו סימניו הרי הוא כבן שמונה עיי"ש. ומאי דנראה לענ"ד ליישב תחילה צריך לידע דמלתא דפשיטא היא דאף דרבי קתני כל שלא נגמרו סימניו וכו' לאו מלתא פסיקתא היא דהיינו דווקא במספקא לן אי נמי דידעינן שלא כלו לו חדשיו אמנם היכא דידעינן בודאי שכלו לו חדשיו לגמרי פשיטא ופשיטא דלא קפדינן אסימנים תדע דרבי כרשב"ג ס"ל כדמוכח בפרק הערל ורשב"ג בכלו לו חדשיו לא בעי שלושים יום אלא בר קיימא הוא ביום שנולד כרבנן בעלמא כדאיתא בפרק יוצא דופן (נדה דף מ"ד) דפריך אמתניתין דקתני דתינוק בן יומו הוי בר קיימא גם לענין אבילות כמאן דלא כרשב"ג דאמר כל ששהה שלושים יום באדם אינו נפל הא לא שהה ספיקא הוי הכא במאי עסקינן דקים ליה שכלו חדשיו משמע דכיון שכלו חדשיו הרי הוא בר קיימא ודאי ותו ליכא לאיסתפוקי ואם איתא דבעינן גם סימנים הול"ל שכלו חדשיו וגמרו צפרניו דהא סתם מתניתין קרי ליה בר קיימא בכל גווני ואי בכלו חדשיו לא קפדינן תו אסימנים מינה דבלא כלו חדשיו דהיינו תוך תשעה הוי ספיקא והיינו דדייקינן התם ובפרק רבי אליעזר הא לא שהה ספיקא הוי אם כן ההיא דאיזהו בן שמונה דפרק הערל היינו בודאי בן שמונה וכדמוכח מדברי התוספות פרק ר"א שם וכ"כ להדיא הרשב"א בפ' הערל עיי"ש אם כן דכי בעי איזהו בן שמונה היינו ודאי כי קאמרי רבנן כל שלא כלו לו חדשיו ר"ל דכל עוד שלא כלו הרי הוא בספק בן שמונה דאם הוא בן שמונה לפי חשבונינו הרי הוא ודאי בן שמונה ולא אמרינן בן שבעה הוא אלא שנשתהה ואם הוא בתוך תשעה מידי ספק לא יצא עד שיכלו חדשיו ומינה לרבי דה"ק אם נגמרו סימניו תו ליכא לאיסתפוקי ואם לא נגמרו והוא בן שמונה ודאי הרי הוא נפל גמור דלא אמרינן נשתהא שלא נגמרו סימניו ובהא לא פליג ארבנן ובתוך תשעה הוא דאיכא לאיסתפוקי עד תשלום התשעה גמורים דאפשר דהוא בן שמונה ודאי דכל זה בבעל ולא פירש אמנם בבן שבעה בהא לא קמיירי דחי הוא אף שלא נגמרו סימניו. ותדע דברייתא קתני ספק בן שבעה ספק בן שמונה אין מחללין עליו את השבת ואוקימנא במכשירין אבל ממהל מהלינן ליה ואי בנגמרו סימניו אפי' בשמונה ודאי מהלינן ליה אלא פשיטא דבלא נגמרו מכלל דבבן שבעה בלא ספיקא דשמונה פשיטא לן דמהלינן ועלו כהוגן דברי רבינו על דעת הרה"מ וכדלעיל. והשתא אתי שפיר דהרי"ף והרא"ש פסקו בהך ספק בן שבעה ספק בן שמונה דאין מחללין עליו את השבת כלל כפשטא דברייתא משום דמיירי בלא גמרו סימניו אבל אי גמרו סימניו אינהו נמי מודו דמהלינן ליה וכ"כ הרב ב"י יו"ד סי' רס"ו עיין עליו שדחה דברי הר"ן ז"ל וכן נראה. וגם ממ"ש רבינו בודאי בן שמונה שלא נגמרו שערו וצפרניו דהרי הוא בן שמונה ודאי והרי הוא כאבן ואסור לטלטלו וזה כרבי וכדאמרן וגם כתב דאף על פי כן אם שהה שלושים יום הוי בר קיימא ואז מוכרחים אנו לומר דבן שבעה גמור הוא ואנו טעינו שלא נתעברה בביאה ראשונה ולפי שמציאותו הוא קרוב לודאי להיות נפל לכך אסר לטלטלו כלל אבל בספק בן שבעה ספק בן שמונה לא אסר הטלטול אף שלא נגמרו סימניו דאין להחמיר בספיקא דרבנן ותדע דאם לא כן הוה לן לאסור אפי' נולד בתוך תשעה שלא לטלטלו דהא ספיקא הוי לרבי אלא ודאי דלענין טלטול שהוא מדרבנן לא החמירו אלא בודאי אי נמי בקרוב לודאי ולא בספק. וראיתי להשלטי גבורים שנתעצם הרבה בדברי רבינו שהיה לו לחלק גם בנולד בין שמונה לתשעה אי נמי בתוך בן תשעה לענין הטלטול ממ"ש במקומות אחרים דבעינן בן תשעה שלמים למהוי בר קיימא ודאי ומשמע הא לאו הכי ספיקא הוי ועיין להרה"מ פ"א דהלכות יבום שיישב דעת רבינו ולקושיית הש"ג נראה לענ"ד כמ"ש ודו"ק.