מעשה רקח על הלכות מילה א:טו

הוציא העובר ראשו וכו'. בנדה דף מ"ב ההוא דאתא לקמיה דרבא אמר ליה מהו לממהל בשבתא וכו' אמר ליה אימא לי איזי גופא דעובדא היכי הוה אמר ליה שמעית וולד דצויץ אפניא דמעלי שבתא ולא אתיליד עד שבתא אמר ליה האי הוציא ראשו חוץ לפרוזדור הוא והוי מילה שלא בזמנה וכל מילה שלא בזמנה אין מחללין עליה את השבת ע"כ ופירש רש"י דצויץ שמעתי את הולד צועק בתוך המעים מבעוד יום של ערב שבת ע"כ ודון מינה לאשה שהיא מקשה בערב שבת סמוך להכנסת שבת ובכניסת שבת ילדה דיש לחוש שמא הוציא העובר ראשו קודם הכנסת שבת ואחר כך החזירה והויא מילה שלא בזמנה וכ"כ הש"ך יו"ד סימן רס"ו בשם הסמ"ק והכנה"ג שם תמה על מנהג העולם דלא חיישי להכי ומלין בשבת אף שנולד בתחילת הלילה והוי ספיקא דאורייתא וכדחיישינן גבי טומאה בפ' בהמה המקשה עיי"ש ולפחות הוה לן לשאול להיולדת שהיא מרגשת כשהוציא העובר ראשו כדאמרינן התם בגמרא וכבר עמד על זה הספק מוהרח"ש סי' מ"א בתוך התשובה עיי"ש אכן מה שהקשה ז"ל על דברי מוהרשד"ם סי' ר"ח וכן הבין ג"כ הכנה"ג ז"ל הרואה דברי מוהרשד"ם שם יראה שיש מקום ליישב דבריו על נכון והאמת הוא על פי הש"ס דהיולדת עצמה מרגשת בזה ודאי אם הוציא העובר ראשו קודם שנולד. ויש להזהר ולהזהיר את החיות על זה דהוי ספיקא דאורייתא וחילול שבת מכל שכן וק"ו בדמצינן לברורי מלתא ודו"ק.

וכן מילה וכו'. האי וכן הוא מגומגם הרבה דאעיקרא דדינא אלו החלוקות שהזכיר שאין דוחין לא שבת ולא יו"ט ולא שני יו"ט של ראש השנה אין נלמדין אלא מדקי"ל מילה שלא בזמנה אינה דוחה את השבת והיאך שייך לומר וכן וכלפי לייא הוא וכבר נרגש מזה מרן ז"ל עיין עליו ועוד יש לגמגם דהוי שפת יתר שכבר כתב לעיל וכל מי שאינו דוחה שבת וכו' ובשני יו"ט של ר"ה אינו דוחה לא את הראשון ולא את השני אם כן כבר השמיענו דכל מילה שלא בזמנה דלא דחיא שבת לא דחיא נמי שני יו"ט של ר"ה. ותו איכא למידק לאידך גיסא דהוי הפך מ"ש למעלה דממ"ש וכל מי שאינו דוחה את השבת וכו' משמע דאפי' מילה בזמנה כגון קטן שנולד כשהוא מהול ויוצא דופן ואנדרוגינוס ומי שיש לו שתי ערלות כמ"ש הל' י"א אע"פ שהיא מילה בזמנה לא דחיא שבת ומשמע מכאן דהוא הדין שני יו"ט של ר"ה ושוב כתב דדוקא מילה שלא בזמנה לא דחיא שני יו"ט של ר"ה משמע הא אינך דחו שני יו"ט של ר"ה והוי הפך סמוך. ונראה ואפשר ליישב דהן אמת שבגמ' אמרינן להדיא בהך עובדא הויא מילה שלא בזמנה והיינו טעמא מפני שיצא ראשו חוץ לפרוזדור מבעוד יום כמ"ש רש"י ז"ל כנזכר בפסקא שכתבתי לעיל ורבינו זלה"ה רצה להשמיענו חידוש דאפילו כשהוציא ראשו חוץ לפרוזדור בין השמשות שהוא ספק יום ספק לילה כמ"ש בדין י"ב אפי' הכי אינו דוחה שבת דשמיני ודאי דוחה שבת ולא ספק שמיני כמ"ש שם והכא אשמועינן דלאו דוקא נולד כולו דהוא הדין הוציא ראשו דהרי הוא כילוד ובגמ' שהובא דין זה בנולד מבעוד יום היינו משום דגופא דעובדא הכי הוה ולכך אמר ליה רבא דהויא מילה שלא בזמנה ודברי רבינו כאן אינם משום מילה שלא בזמנה דאם כן הוה ליה לכתוב הוציא העובר ראשו מבעוד יום וכו' כפשטא דסוגיין ונמשך ז"ל בדבריו שכתב אחר זה וכל מי שאינו דוחה שבת וכו' כלומר כל מין ספק כעין זו אינו דוחה גם כן יום טוב וכו' ושני ימים טובים של ר"ה. וכן מוכיח לשון הרב ב"י בשלחנו הטהור יו"ד סימן רס"ו וז"ל ואם נולד ערב שבת בין השמשות אינו דוחה את השבת מספק וכן אינו דוחה יו"ט מספק וכו' ואפילו לא הוציא אלא ראשו בין השמשות וכו' ע"כ ושוב הוצרך רבינו להשמיענו דגם מילה שלא בזמנה לא דחיא שני ימים טובים של ראש השנה דשבת ויו"ט כבר השמיענו בהל' ט' וכאן הוצרך כי היכי דלא נטעה דכיון שבשעה שנולד היה ודאי אלא שאחר כך מחמת חולי וכיוצא דחו המילה הייתי אומר דבשני יו"ט של ראש השנה מיהא לפחות ביו"ט שני יהא נימול כמו יו"ט שני של גליות שהתיר רבינו קמשמע לן דגם בזו אמרינן יומא אריכתא ודע שלשון הסמ"ג עשין כ"ח מוכיח שהבין הסוגיא דפרק יוצא דופן בספק בין השמשות עיין עליו הוא הנראה לענ"ד בדברי רבינו על צד היותר טוב וכעין זו השיב לי הרב הגדול ריש מתא וריש מתיבתא אהוב נפשי כמהר"ר יצחק שלום נר"ו.