מעשה רקח על הלכות ברכות ח:יג

היו לפניו וכו'. אמתני' דהיו לפניו מינים הרבה רבי יהודה אומר אם יש ביניהם מין שבעה עליו הוא מברך וחכמים אומרים מברך על איזה מהם שירצה ובגמרא דף מ"א אמר עולא מחלוקת כשברכותיהם שוות דר"י סבר מין שבעה עדיף ורבנן סברי מין חביב עדיף אבל כשאין ברכותיהם שוות דברי הכל מברך על זה וחוזר ומברך על זה מתיבי היו לפניו וכו' פליגי בה רבי אמי ור' יצחק נפחא חד אמר מחלוקת כשברכותיהם שוות וכו' וחד אמר אף כשאין ברכותיהם שוות מחלוקת ופליגי בלהקדמה כל המוקדם בפסוק וכו' ע"כ וכתבו התוספות אבל בשאין ברכותיהם שוות פי' רש"י כגון צנון וזית ושוב אין כאן מחלוקת כיון שאין האחד פוטר את חבירו אפי' ר"י מודה דאין עדיפות בשבעת המינים וכו' וכן יש לפרש דר"י מודה לחכמים הואיל ולא פירש הגמרא מוטב שנאמר שיחיד מודה לרבים ולא רבים מודו ליחיד ע"כ וכוונתם מבוארת דכיון דבגמרא לא אמרו אלא דברי הכל מברך על זה וחוזר ומברך על זה אפשר לפרשו בתרי אנפי או כמ"ש רש"י דר"י מודה דאין עדיפות לשבעת המינים או דחכמים מודו לר"י דמברך על זה וכו' דקאמר היינו לענין שצריך לברך על שניהם דאין האחד פוטר את חבירו ומינה נמי דיש להקדים שבעת המינים דחכמים לא הקפידו להקדים החביב אלא בשאחד פוטר את חבירו אבל בשאין אחד פוטר את חבירו אין הכי נמי דשבעת מינים עדיף אלא שכיון שהגמרא לא פירשה להדיא אם איתא הו"ל לומר דברי הכל מין שבעה עדיף וכמ"ש הרשב"א ז"ל דכיון דאנן קי"ל יחיד ורבים הלכה כרבים יותר מסתברא לומר דר"י שהוא יחיד מודה לחכמים מלומר להיפך וא"כ צ"ל דרבי יהודה דמקפיד על שבעת מינים היינו דוקא בברכותיהם שוות דכיון שהאחד פוטר את חבירו וברכה אחת יש לו לברך לבד יש לו להקדים שבעת מינים משום חשיבות ארץ ישראל אבל בשאין הברכות שוות נחתינן דרגא ואין מקפידים על שבעה מינים אלא על החביב עליו עתה יברך תחילה כחכמים. ומשמע דחביב לו רוצה לומר שעכשו הוא חביב לו ולא קפדינן לפעמים אחרים אם היה חביב עליו האחר ובהכי ניחא אמנם הרא"ש ז"ל פירש דחביב לו רוצה לומר שחביב עליו תדיר אפילו רוצה עתה לאכול מין אחר תחילה מברך על החביב ויאכל ממנו קצת ואחר כך יאכל מין אחר דחביב דלרבנן כמו מין שבעה דלר"י אבל כשאין ברכותיהם שוות דברי הכל וכו' דמסתמא יחיד מודה לרבים וכו' וכ"כ הרי"ף ז"ל דעל איזה מהם שירצה יברך ע"כ ולפי דבריו ז"ל קשה דמה נפשך אי ס"ל דבאין ברכותיהם שוות חכמים ס"ל דמקדים החביב לו עכשיו או ס"ל דגם באין ברכותיהם שוות יש לו להקדים החביב עליו תדיר אף שעכשיו רוצה במין האחר אי ס"ל דחביב עליו עכשיו אם כן היכי שייך לומר דר"י מודה לחכמים כיון דגם לחכמים משתנה הדין ואי ס"ל דה"ה ולעולם קפדינן אחביב תדיר אף שעכשיו רוצה במין האחר א"כ היכי מצינן למימר דר"י מודה לחכמים דא"כ תקשה טובא לר"י דבשלמא לפי' התוס' וכו' דמשמע שמפרשים דחביב עליו עכשיו בשעת אכילה ניחא דכיון דחביב עליו עכשיו יש לו להקדימו אמנם אם נאמר דחביב עליו ר"ל תדיר ולא עכשיו א"כ אמאי מודה ר"י לחכמים דכיון שהוא אינו מקפיד לחשיבות דשבעה מינים בשביל שאין ברכותיהם שוות א"כ לא מצי מקפיד תו אחשיבות דחביב עליו תדיר דזה נקרא גם כן חשיבות כמו דשבעה מינים תדע דאף שעכשיו הוא רוצה במין האחד וחביב עליו יותר אפ"ה מניחו לבסוף מפני חביבות האחר. וצ"ל דשאני חשיבות דארץ ישראל דהוא מצד עצמו של פרי מחשיבות שאדם מחשיב וחביב עליו תדיר ואף שעכשיו אינו חביב עליו אזלינן בתר הרוב וכיון שאדם זה דרכו לחבב וערב לו יותר מין זה דינא הוא להחשיבו גם בקדימת הברכה. ורבינו ז"ל סתם דבריו ונראה דמפרש כפשטן של דברים דחביב עליו ר"ל עכשיו וכמו שנראה מדברי רש"י והתוספות ז"ל. ומדברי רבינו תו נראה שמפרש כהבה"ג שהביא הרא"ש ז"ל דמ"ש בגמ' אבל בשאין ברכותיהם שוות דברי הכל מברך על זה וחוזר ומברך על זה לא בא להשמיענו דין קדימה כלל אלא שאין האחד פוטר את חבירו וכמ"ש מרן. וקצת קשה דא"כ הול"ל אין האחד פוטר את חבירו להדיא וכן הקשה הרא"ש ז"ל לדעת הה"ג ור"ל דהשתא דקאמר הכי איכא למטעי דלענין קדימה נמי קאמר וכסברת התוס' והרא"ש ז"ל. ואפשר דאי הוה קאמר הכי היה מקום לטעות ולומר דפלוגתא דר"י ורבנן גופא היא בהכי ודר"י ס"ל דמין שבעה פוטר את האחר ורבנן ס"ל דאינו פוטר ולהכי קאמרי דמברך על איזה מהם שירצה כיון דעכ"פ אין אחד פוטר את חבירו והא ליתא דכו"ע מודו דאם בדיעבד בירך על זה פוטר את האחר ופלוגתייהו היינו לכתחילה וכ"כ שו"ת מהר"ם גאלאנטי סימן ל"ח עיי"ש.

וכל הקודם בפסוק וכו'. מסתמיות הלשון נראה דקאי אלעיל דקעסיק באם אינו רוצה בזה יותר מבזה וכלומר דבהא קפיד קרא לאקדומי אמנם אם אחד חביב עליו יותר מהאחר אותו שחביב עליו קודם ודהכי ס"ל לחכמים דפסק כוותייהו וכן נראה מדברי מרן ז"ל וכ"כ להדיא הרב ב"י או"ח סי' ר"א ואם כן קשה מעובדא דלקמן דרב חסדא ורב המנונא הוו יתבי בסעודתא אייתו לקמייהו תמרי ורמוני קדים רב המנונא ובריך אתמרי ברישא אמר ליה רב חסדא לא סבר לה מר להא דאמר רב יוסף ואיתימא רבי יצחק כל המוקדם בפסוק זה קודם לברכה אמר ליה זה שני לארץ וזה חמישי לארץ ע"כ ואם איתא דקרא לא איירי אלא בשוים אבל כשהאחד חביב עליו יותר עליו מברך תחלה על כל פנים מאי קא קשיא ליה דילמא תמרי חביבי ליה (וכן הקשה הרא"ש ז"ל לסברת הרב שמעיה ז"ל) ורב המנונא נמי אמאי לא מהדר ליה תמרים חביבי עלי מרמונים וי"ל דהמקשה לא הוה קים ליה כדי לידע אם כן הוא ותו לגלות אי רב המנונא סבירא ליה הכי ורב המנונא נמי עדיפא מינה מתרץ ליה שאפי' אם התמרים לא היו חביבים עליו יותר אלא ששניהם שוים ע"כ בעי לאקדומי תמרי לרמוני מטעמא דארץ הפסיק הענין לענין דין הקדימה ודו"ק.