מעשה רקח על הלכות ברכות ח:יב

כל הברכות האלו וכו'. כתב מרן ז"ל ומשמע שהוא סובר שאפילו ברכה מעין שלש אינה מן התורה וכו' ע"כ פי' ממ"ש רבינו לעיל וכן אם היה לפניו תבשיל של דגן וכו' ואכולהו קאי כל הברכות האלו. בא"ד ולפיכך כתב בסוף פ"ב וכו' אף דבפרק ג' הזכיר תחילה דין ברכת המזון ואחר כך ברכה מעין שלש כוונת מרן היא לומר דאם איתא דמעין שלש ס"ל דהויא מן התורה הו"ל לכתוב דין דנעלם וכו' אחר מ"ש בפ"ג ודו"ק.

שכח והכניס וכו'. שם דף נ' ובמרן ז"ל והא דתניא מסלקן במידי דממאיס במידי דממאיס נמי. צ"ל דלא ממאיס. בא"ד והרא"ש כתב פ"ח צ"ל פי' ר"ח. ובדברי מרן ז"ל איכא למידק דהביא דברי הרא"ש ז"ל וכתב אח"ז שהראב"ד הוא חולק על הרא"ש וליתא דהרא"ש סיים וכן פסק הראב"ד ז"ל וקשה נמי דאמאי לא סיים לשון הרא"ש וחלק עליו והוא כתב בהיפך. ואפשר דלא חש לה משום דלא נחית הכא אלא לפרש כוונת רבינו ולפי דברי ההשגות הראב"ד חולק על הרא"ש והרא"ש שכתב דהראב"ד פירש כדבריו אינו מדברי ההשגות אלא במקום אחר כתב כן. שוב ראיתי ישוב הדברים להרב ז"ל באו"ח סי' קע"ב עיי"ש והראב"ד פליג מדידיה אדידיה ועיין במפרשים ז"ל.