מעשה רקח על הלכות ברכות ו:ז

מים שנשתנו וכו'. פ"ק דידים נפל לתוכן דיו קומוס וקנקנתום ונשתנו מראיהם פסולים ע"כ ובדברי מרן נפל ט"ס הניכר.

בין מחמת מקומם וכו'. ראיתי בענין זה קושיא על רבינו בעל הטורים סי' ק"ס שכתב בין מחמת עצמם וכו' דפסולין והביא ראיה מהך מתניתין דפ"ק דידים ופסקה מרן ב"י בשלחנו הטהור עיי"ש והקשה על זה הרב מגן אברהם מהתוספתא דקתני מי חטאת שנשתנו מחמת עצמן כשרים מחמת עשן או דבר אחר פסולין ופסקה רבינו פ"ו ופ"ט מהלכות פרה וכן הוא במשנה פ"ח דפרה וכיון דכשרים למי חטאת ק"ו לנטילת ידים ובמתניתין גם כן לא משמע אלא בנשתנו מחמת דבר אחר שנפל לתוכן וכן הוא הדין בטבילה עיין ביו"ד סימן ר"א וכן משמע בהרא"ש פרק כל הבשר וכו' ע"כ וכן הרב מגן דוד תמה על זה והוסיף עוד דלכל הפחות הוה ליה לתנא לכתוב רבותא וכו' וכתב דהב"ח מחקו וסיים ז"ל וצ"ע דלפי הנראה אין מקום לקיים זה ע"כ וגם הכנה"ג הביא דברי הרב ב"ח דלא גריס ליה עיי"ש. והדבר קשה מאד להולמו וח"ו לשוויי לרבינו בעל הטורים כטועה בדבר משנה וכן הרב ב"י והעתיק הדין גם כן הרב מרדכי יפה ז"ל עיי"ש ודוחק גמור הוא לשבש כל הספרים וגם בספר ים של שלמה כתב כן בשם הרמב"ן ז"ל עיי"ש. על כן אמרתי אחוה דעתי החלושה להליץ בעד הרבנים הנ"ל שנראה לענ"ד שכיונו להלכה על נכון הם אמת ודבריהם אמת וזה כי אע"ג דפיסול המים לנטילת ידים מדין מי כיור ילפינן לה וכמ"ש מרן ב"י בשם הרא"ה ז"ל ואף אם הטור יחלוק על זה מכל מקום הק"ו במקומו עומד. מ"מ ס"ל דמתניתין פסלה כל מין שינוי ונקט שנפל דיו וקנקנתום לחידושא אפילו שהיה להם שעת הכושר וכ"ש מחמת עצמם או מקומם דלא היה להם שעת הכושר ואם היה להם שעת הכושר הוי דינם כדיו וקנקנתום והרי רבינו פסל מחמת מקומן אף דליתיה במתניתין וכתב מרן ז"ל דהוא הדין דמאי שנא ע"כ. כללא דמילתא כל שאין בהם מראה מים הרי נפסלו לנטילת ידים וכ"כ הסמ"ג עשין כ"ז וז"ל תנן עוד נפל בהם דיו או קנקנתום ונשתנו מראיהם פסולין מפני שצריך שיהא בהם מראית מים ע"כ הרי דס"ל דטעמא דפיסולא דמתניתין היינו משום דבעינן שיהא בהם מראית מים ולא נשתנו כלל ובפרק כל הבשר (חולין דף ק"ז) אמרינן קפדיתו אחזותא אמר ליה הין וצ"ל דראו חז"ל לאסור כל שינוי מראה גבי נטילת ידים לפי שהוא דבר ההוה ורגיל ונמסר ביד כל אדם וכההיא דכתב רבינו יונה פרק אלו דברים גבי פלוגתא דחזקיה ורבי יוחנן בחמי טבריא דהחמירו טפי בנטילת ידים מטבילה גופא אף שהיא דאורייתא מהנך טעמי דכתיבנא עיי"ש וגם גבי מי כיור אף שפיסולן מדאורייתא מקרא דבבואם אל אהל מועד ירחצו מים כמ"ש התוס יו"ט שם לא גזרו משום דכהנים זריזין הם ומה"ט לא גזרו שבות במקדש ואין זה משום קולא וחומרא משא"כ בשאר בני אדם. והרי באוכלי חוליהם בטהרה החמירו יותר מאוכלי תרומה גופא וכמ"ש הרשב"א בספר תורת הבית בית ששי עיי"ש וא"כ איפה זכינו לדין דדברי רבינו בעל הטורים והרב ב"י זלה"ה אמת שהבינו כן לשון המשנה בטוב טעם ודעת ומסתייעא הדין מלתא נמי מדילפינן נטילת ידים מקרא דוהתקדשתם וכו'. דמשמע דדבר של קדושה בעי לאפוקי נשתנו מראיהם וכו' וידוע דקדושה הוא יותר מטהרה כדמוכח בסוף עגלה ערופה. את זו ראיתי להליץ בעד רבינו בעל הטורים וסיעת מרחמוהי ודו"ק כי נראה לענ"ד נכון.

וכן אם נתגלו וכו'. בע"ז דף ל"ה וכתנא קמא ולמה שכתב מרן הקדוש וס"ל ז"ל דכיון דלא ירחץ בהם ממילא פסולין לנטילת ידים ואפילו אם רחץ לא עלתה לו נטילה ע"כ דקדק כן מיתור לשון רבינו שכתב נפסלו בנטילת ידים דלמה לי דבהא קעסיק. ונראה דהוצרך לזה משום דהוה אמינא דבדיעבד שפיר דמי כיון שאין פיסולן מחמת עצמן להכי כתב ז"ל דגם בזה לא עלתה לו נטילה דחמירא סכנתא מאיסורא.