מעשה רקח על הלכות ברכות ו:ג

נטילת ידים וכו'. חולין דף ק"ה ומבואר שם דבין תבשיל של בשר לשל גבינה חובה ליטול ידיו ומרן בשם סמ"ג ז"ל כתב דבין בשר לגבינה אין טעונין ברכה שאין זה אלא אכילה כעין ניקור חלב ומליחת בשר.

וכל הנוטל ידיו וכו'. שם וכרב נחמן והכי קי"ל בעלמא.

כל פת שהמלח בו וכו'. במה שהשיג הראב"ד ז"ל עיין להרב עראמה ז"ל. ולמה שהקשה מרן ז"ל על רבינו דאם נוסחת ספרינו אמיתית קשה מנא ליה לרבינו דפת שהמלח בו טעון מים אחרונים ע"כ קשה דלעיל אמ"ש רבינו דפת טעון נטילת ידים בסוף כתב מרן שם שהוא פשוט בפ' כל הבשר וא"כ איך כאן הקשה עליו. ויש לומר דלעיל לא נחית להכי משום דעיקר דברי רבינו קיימי אמים ראשונים והמשך דבריו מוכח כן שכתב ואע"פ שהיא פת חולין וכו' ולהכי מרן כסף משנה לא חש אלא לציין מקור דין מים אחרונים שהוא פשוט ומבואר בפ' כל הבשר אמנם הכא דנחית רבינו לזה ופירש דבפת שיש בו מלח בעי נטילת מים אחרונים דאף שהמלח הוא מעורב ומוגבל בעיסה יש לחוש למלח סדומית הקשה עליו דמנא ליה. ונוכל להסביר דברי מרן ז"ל ביתר שאת ע"פ מה שכתב רש"י ז"ל דטעמא דמלתא ע"פ מה שאמרו חז"ל אחר כל אכילתך אכול מלח דמשמע בעין והביאו הרב ב"י גופיה או"ח סימן קפ"א ושאר פוסקים ז"ל עיין עליהם אמנם משום המלח המוגבל בפת מנא לן ובגמרא נמי לא תלו הדבר בפת. הגם דלרבינו אפשר או שתלוי בגירסאות כמ"ש ז"ל או שבעוצם חכמתו ז"ל ע"פ הרפואה יש כח באותו מלח להזיק אף שהוא מוגבל בפת. עוד הקשה מרן ז"ל דלמה לא הזכיר דין כל מילחא וכו' ולא תירץ ע"ז כלום וקשיא לי דגם הוא עצמו לא הביאו בב"י וגם הטור השמיטו והרי"ף והרא"ש הביאוהו לפסק הלכה עיין עליהם ובהכרח צ"ל דכיון דמכ"ש הוא כמ"ש בגמרא לא הוצרכו לבארו וכן מצאתי להרב עראמה ז"ל וא"כ אמאי לא תירץ ז"ל בעד רבינו ותמהתי על המפרשים שלא נתעוררו בזה כלל. ובפסקי הרא"ש פרק כל הבשר כתוב מי שמודד מלח סדומית וכו' והוא ט"ס הניכר דמלח סתם הוא דמבעיא ליה לש"ס דמלח סדומית מנא לן ודו"ק.