מעשה רקח על הלכות ברכות ו:י

יש לנוטל וכו' עד ויהיה וכו'. מתניתין פ"ק דידים מי רביעית נוטלים לידים לאחד אף לשנים וכו' ופירשה רבינו לענין מים שניים שצריך ליטול כדי לאכול תרומה וכו' עיין עליו והקשה הרב לחם משנה דשם במשנה כדפליג בסיפא בין ראשונים לשניים שאמרו שם מוסיפים על השניים ואין מוסיפים על הראשונים אמאי לא מפליג ברישא דהיינו דוקא בשניים אבל לא בראשונים ומדמפליג בסיפא ולא ברישא משמע דברישא בכל גוונא הוי בין לראשונים בין לשניים ועוד קשה דבפרק ב' דגיטין דף ט"ז איבעיא לן ידים טהורות לחצאין או לא היכי דמי אי דקמשו בי תרי מרביעית והתנן מי רביעית נוטלים לידים לאחד אף לשנים וכו' והשתא לדעת רבינו מאי מקשה דילמא מתניתין במים שניים דוקא כמו שהוא לפי האמת ומבעיא ליה אי מתניתין בשניים דוקא אבל בראשונים לא או דילמא אפי' בראשונים דסתמא מתניא וכדסבירא ליה מאן דאמר אשיעורא לא קפדינן בפ' כל הבשר ותירץ דסוגייאות מתחלפות הם וקי"ל כההיא דכל הבשר ולקושיא ראשונה לא תירץ כלום עיי"ש. ולענ"ד נראה להליץ בעד רבינו דלא קשה ולא מידי וזה דעיקר טעמו ז"ל לאוקומי ההיך מתניתין במים שניים דוקא היינו מדאמרינן בפרק כל הבשר אשיעורא לא קפדינן דתנן מי רביעית נוטלים לידים לאחד ואפי' לשנים ולא היא שאני התם דקאתו משירי טהרה ע"כ ומשירי טהרה משמע טפי אחר שכבר נטל מים ראשונים כדתנן מלומר במים ראשונים וכמ"ש מרן ז"ל פי"א הלכות מקוואות ומתניתין לשון קצר נקט במעט המחזיק וכו' ורצה לאשמועינן תרתי חדא דצריך מים ראשונים ועוד דבעו רביעית דוקא דמדקתני במים שניים דמי רביעית סגי מינה משמע דאיכא ראשונים ודבעו רביעית שלם דוקא והכי מוכח להדיא מדברי מרן ז"ל שם שעל מ"ש רבינו דשיעור הראשונים ברביעית כתב ז"ל בריש ידים מי רביעית וכו' ע"כ ובהכי אתי שפיר דמפליג בסיפא בין שניים לראשונים על סמך מה שרצה לומר ברישא דאילו למאן דמפרש דמתניתין בראשונים איירי לא אתי שפיר מוספין על השניים וכו' דקאמר דמאן דכר שמיה דמים שניים אבל לדעת רבינו אתי שפיר דמיירי בשניים ומינה דאיכא ראשונים ואתי ליה נמי שפיר מאי דקתני מלוג לחמשה לעשרה ולמאה דמסתמא לא יגיע לכל אחד אלא כדי משיחה בעלמא ואי אמרת בשלמא בשניים ניחא אלא אי אמרת בראשונים מאי אהני הרי צריך נטילה גמורה ואיך יספיק לכולם כן נראה בדעת רבינו ע"פ דברי מרן ז"ל דמפיו אנו חיים. והשתא לפי זה תתורץ נמי קושיא שניה דמאי דבעי בפ"ב דגיטין לענין מים ראשונים ומתרץ ליה מהך מתניתין וכו' היינו כמ"ש דמכיון דקתני בשניים דסגי בבציר מרביעית מטעמא דמשירי טהרה אתו מכלל דראשונים על כרחך בעי רביעית דוקא ואין הידים טהורות לחצאין ולא מצי טעי דמתניתין בין שניים בין ראשונים קתני דליכא מאן דס"ל הכי דההוא מאן דאמר דלא קפיד אשיעורא הכי מתפרש תדע דהתוספות והרא"ש ז"ל הקשו שם אמאי דבעי קפדיתו אחזותא דמאי בעי הא מתני' היא בפ"ב דידים וכו' ותירצו דהתם בתרומה איירי והכא גבי חולין דקילי טפי ע"כ וגבי שיעור נמי הכי בעי קפדיתו אשיעורא כלומר כי היכי דקפדיתו אחזותא ואמנא דומיא דתרומה ומייתי ליה ממתניתין דמתנייא גבי תרומה וכלומר דכיון דבחולין לא בעינן מים שניים א"כ דיינינן ראשונים דחולין כשניים דתרומה ולא כראשונים כיון דסוף כל סוף זאת הנטילה אינה אלא משום סרך תרומה מסגי לן לדמויינהו לשניים דלא בעו שיעור ובהכי ניחא דמייתי מתניתין דמי רביעית דאיירי בשניים ודחי ליה דהתם שאני דמשירי טהרה דראשונים אתו אמטו להכי מהני אבל בלאו הכי בעו רביעית שלם וא"כ זו אינה ראיה כלל ולעולם דלא אשכחן מאן דסבר דההיא מתניתין לענין ראשונים ואחרונים היא אלא לשניים דוקא אבל ראשונים לעולם דבעינן רביעית ולהכי פסק כאן רבינו דראשונים דנטילת ידים לחולין בעי רביעית שלם כדדחי בפרק כל הבשר ולא היא וכו' ודו"ק כן נראה לענ"ד נכון.