מעשה רקח על הלכות ברכות ו:יא

אין נוטלין מים וכו'. גם זה שם בפ"ה דפרה ומ"ש ואם תיקן המגופה וכו' חולין דף ק"ז.

וכלים שנשברו וכו'. מימרא דרבא פרק כל הבשר (חולין דף ק"ה) כלי שניקב בכונס משקה אין נוטלים ממנו לידים ע"כ וכבר יישב מרן ז"ל דעת רבינו עם הך דרבא בטוב טעם ודעת עיין עליו והרב לח"מ הקשה דבפ"ו דפרה העתיק רבינו דברי רבא ולא כתב דרך כלל כמ"ש כאן ולא תירץ כלום עיי"ש ואפשר דכאן הוציאו מההיא דפ' כל הבשר ושם לא הוזכר כלי חרס אלא כלי סתם וההיא דפרה הוא ממ"ש רבא פרק המצניע ששם ביאר כלי אף דלענין דינא אין חילוק. אי נמי גבי פרה שהוא דאורייתא כיון שכתב שם בתחילת הפרק דבעינן כלי דוקא העתיק דברי רבא וה"ה לשאר כלים אבל הכא גבי נטילת ידים שהוא דרבנן הייתי טועה ומקיל להכי הוצרך לכלול כל הכלים. וראיתי להזכיר כאן דברי הרב מגן דוד או"ח סימן קנ"ט שעמד בדברי מרן אלה והקשה עליו הרבה וכתב הבנה אחרת בדברי רבינו עיי"ש ואחרי אלף מחילות מכבוד רבנותו איני רואה שום קושיא על הרב ב"י וגם מ"ש על דברי רבינו הוא דוחק ואני הצעיר אתנהלה לאטי אחרי נשיקות רגליו אחת לאחת למצוא דברי חפץ וזה כי תחלה הקשה עליו לפי תירוץ ראשון דאם יש עוד שיעור אחר זולת כונס משקה למה לא הזכירו רבא ותו דרבא על כלי עץ נמי קאמר דהא לפני זה אמרו בגמ' ואי בזיע דוולא בכונס משקה וכו' וגירסת הרי"ף דאמר רבא וסתם דוולא של עץ ע"כ ואין זה קושיא דכיון דמרן ביאר דבריו לדעת רבינו דרבא בכלים המיוחדים למשקים איירי דדרך ליטול מהם לידים ואורחא דמלתא נקט מה שייך להקשות דהוה ליה לפרש שיעור אחר כיון דבכלי שהוא מיוחד למשקים דהיינו לשים בהם משקים או לשתות או לרחוץ אין לנו שיעור אחר כי אם כונס משקה ומ"ש דרבא בשל עץ איירי בגירסתנו אין שם דאמר רבא ואין כאן קושיא וגם לפי גירסת הרי"ף לא קשיא חדא דמי לא עסקינן שהדוולא היא של חרס ואף אם יהיה של עץ אין זה הכרח דגם רבא בשל עץ איירי דכוונת הש"ס הכי קאמר תדע דכונס משקה דוקא בעינן להחשיבו חיבור עם המים שביאור. שהרי רבא לענין נטילת ידים קאמר דכלי שניקב בכונס משקה נפסל מכלי ולא סגי בניקב כמוציא משקה אלא בעינן נקב קצת גדול ליפסל מכלי ומינה נמי דלענין חיבור בעינן נמי נקב כזה ולעולם דהאי כדיניה והאי כדיניה דהכא בכלי חרס דוקא איירי. עוד הקשה לתירוץ שני דאמאי לא נקט רבא רק דין כלי חרס ולא כלי שטף כיון שדינם משתנה עיי"ש. וגם זה לא קשה דכיון דאורחא דמלתא ליטול בכלי חרס נקט הרגיל והווה ומינה נילף לשאר כלים ואין כאן דוחק. עוד הקשה דכיון שכתב רבינו דשבר כלי הוא אם כן אפילו דרך הנקב אסור דכל שאין שם כלי עליו אין נוטלים ממנו לידים וכו' וקשה דשם הכשיר דרך הנקב אחר כך הביא דברי הרמב"ם והרי הם סותרים זה את זה וכו' ותירץ הרב ב"י על הטור ז"ל דאם מחזיק רביעית כשר וכו' והקשה עליו דאם כן אמאי הוצרך הטור ז"ל להביא דברי הרמב"ם וכו' ע"כ וגם זה לא קשה דמייתי לאשמועינן דה"ה לכל הכלים ושזו היא כוונת רבא והאי כדיניה והאי כדיניה וכדלעיל ואם מחזיק רביעית מהנקב ולמטה דכשר לנטילת ידים כיון שעדיין הוא כלי לענין טומאה כבר הוכיחו מרן ז"ל ממ"ש רבינו פ"ב ופ"ג דכלים עיי"ש ומתבאר עוד ממ"ש רבינו פ' י"ט דכלים הל' י"ג וי"ד עיי"ש. עוד כתב ז"ל דהרב ב"ח כתב דיש ללמוד מדברי הרמב"ם בנשבר ונתבקע הכלי אפילו במוציא משקה פסול לנטילת ידים כיון שנטהר על ידי זה וכתב עליו ואין לזה מקום דלפי הנראה גם לענין טהרה לא מועיל הביקוע כל שאין המשקה נכנס שם ע"כ. ואישתמיטתיה להרב ז"ל משנה ערוכה פ"ד דכלים וז"ל גיסטרא שנתרועעה ואינה מקבלת משקים אע"פ שהיא מקבלת אוכלים טהורה ע"כ ומדקתני אע"פ שהיא מקבלת אוכלים על כרחך במיוחדת לאוכלים היא דאם היא מיוחדת למשקים מהיכא תיתי שתהא טמאה משום שמקבלת אוכלים הרי כל הכלים המיוחדים לשתיה כיון שניקבו בשיעורם לא איכפת לן כלל אם מקבל אוכלים והר"ש נמי כתב כן שם בפשיטות והכריחו מדין חידודין דקתני התם עיי"ש וכ"כ הרב תוס' יו"ט ודברי הרמב"ם שם בפי"ט שנתן טעם שאינה עשויה אלא לקבל משקים הדולפים כמו שביארנו ר"ל דסתם גיסטרא בעלמא דינו כן והוא מוכרח כמ"ש. וסברא אלימתא היא דכיון שנתרועעה לאורכה או לרחבה יש לדונו במוציא משקה לבד מפני שאם נחשוב כל הביקוע יהיה ככונס משקה או יותר וא"כ דברי הרב ב"ח הם נכונים בטעמם לענין דינא. עוד כתב דדברי הרמב"ם י"ל דס"ל דשברי כלי פסול אפי' מחזיק רביעית דמ"ש הרב ב"י בדין גיסטרא דהוי במוציא משקה וכו' ליתא דגיסטרא שבר כלי הוא ותנן בפ"ב דכלים דשיעורו כדי סיכת קטן וכו'. גם זה לא קשיא דהתם איתא נמי שיעורא דרביעית בלוג ועד סאה עיי"ש וכיון דבנטילת ידים בעינן שהכלי גם כן יהא מחזיק רביעית מינה מוכח. ומ"ש עוד דהרמב"ם כתב שם דאיתא בספרי מנין לרבות שברי כלי ת"ל וכל כלי חרס הרי דצריך קרא לרבויי שבר כלי א"כ גבי נטילת ידים מנין לך שבר כלי וכי תימא דילפינן מיניה ליהוי שבר כלי מהני אפילו בפחות מרביעית כי התם ותו דהרמב"ם כתב פי"ח דכלים דדוקא בכלי חרס ריבה ולא בשאר כלים אם כן אנו רואים שאין זה בנין אב ללמוד ממנו וכו' ע"כ גם זה לא קשיא דבמילי דאורייתא הוא דלא ילפינן אבל בנטילת ידים שאינו אלא דרבנן אמאי לא ילפינן והרי ילפינן עיקר נטילת ידים מיתורא דקרא כמ"ש הרב תוס' יו"ט פ"א דידים מקרא דבבואם אל אהל מועד ירחצו מים דתיבת מים יתורא הוא עיי"ש. ותו דבנטילת ידים כיון דשיעורם ברביעית דבבציר מהכי לא נטהרו הידים להכי בעינן שהכלי שנוטל בו יהא מחזיק רביעית וכדברי רבא בש"ס ופסקו רבינו לקמן. עוד הקשה דבפ"ק דידים שנינו אין נותנים לידים לא בדופנות הכלים ולא בשולי המחץ ופי' הר"ש וכו' אלמא שברי כלים פסולים לנטילת ידים והרב ב"י כתב דהיינו לומר שאין מקבלים רביעית אבל אם מקבלים רביעית וכו'. והקשה עליו שפירוש תמוה כתב דאם כן מאי איריא שבר כלי אפילו כלי שלם נמי פסול אם אין בו רביעית ע"כ. גם זה לא קשה דהרב ב"י ז"ל כתב דלאו משום שבר כלי פסל להו אלא מפני שאין מקבלים רביעית שלא מסומכים וכו' ע"כ ואשמועינן חידושא דאע"פ שכשהיו כלים מחוברים היו יושבים בלא סמיכה והוה אמינא כיון דהיה להם שעת הכושר וגם השתא לא נשברו לגמרי הוה אמינא דמכשרי אף בלא יושבים קמ"ל דאילו בעיקר הכלי מלתא דפשיטא הוא. והקושיא האחרת כבר היא מתורצת מתוך דבריו ז"ל ואם כן עלו דברי מרן ז"ל להלכה ואין צורך למה שנדחק הרב ז"ל. ולפ"ז ישתנה הדין שכתב הרב ז"ל לקמיה ד"ה ולענין אם מועיל לסתום הנקב הפוסל בכלי וכו' שהכריח הרב לפי דרכו בדעת רבינו לפסול. אמנם לפי כוונת מרן ז"ל שפיר דמי אם יסתום אותו הנקב ומבואר הוא בדברי הרמב"ם פי"ט דכלים שכתב שאם סתם החרס בזפת והוא מחזיק רביעית שהוא מקבל טומאה עיי"ש.