מעשה רקח על הלכות ברכות ה:ו

הכל חייבים וכו'. בריש ערכין תניא הכל חייבים בזימון וכו' פשיטא לא צריכא דאכלי קדשים סד"א ואכלו אותם אשר כופר בהם אמר רחמנא והא כפרה היא קמ"ל ואכלת ושבעת אמר רחמנא והא איתנהו.

וכן כהנים וכו'. שם תניא הכל מצטרפין לזימון כהנים לוים וישראלים ופריך בגמרא פשיטא ומשני לא צריכא דאכלי כהנים תרומה או קדשים וזר אוכל חולין סלקא דעתך אמינא הואיל ואי בעי זר למיכל בהדי כהן לא מצי אכיל לא ליצטרף קמ"ל דכיון דכהן מצי אכיל בהדי זר מצטרף ע"כ ולפ"ז אם ג' בני אדם מודרים הנאה זה מזה לא מצטרפין לזימון וכן כהן וזר שאוכלים כאחד כהן אוכל חלה וזר אוכל פת של גוים והכהן נזהר מפת של גוים לא מצטרפין דהרי אין אחד מהם יכול לאכול עם חבירו וכ"כ הגהות מיימוני ז"ל ולא אמרינן אילו מייתו להו פת של ישראל הוו מצי אכלי בהדדי מצטרפין אלא אמרינן השתא מיהא לית להו ולא מצטרפי. וקצת קשה ממאי דאמרינן פרק שלשה שאכלו (ברכות דף מ"ז) רב ושמואל הוו יתבי בסעודתא אתא רב שימי בר חייא הוה קמסרהב ואכיל אמר ליה מאי דעתיך לאיצטרופי בהדן אנן אכלינן לן אמר ליה שמואל אילו מייתו ליה ארדיליא וגוזליא לאבא מי לא אכלינן ופירש רש"י וקא מסרהב ואכיל ממהר לאכול כדי להצטרף לזימון ויזמנו עליו גמרה לן סעודתן קודם שבאת ואי אתה מחייבנו עוד בזימון אילו מייתו לי וכו' שמואל חביבין עליו ארדיליא בקינוח סעודה והן כמהין ופטריות ולרב היו חביבין גוזלות וכו' מי לא אכלינן הלכך לא גמרה סעודתן ומצטרף ע"כ. וכתבו התוספות דכן הלכה עיי"ש הרי דגם שכבר גמרו לאכול אפ"ה אמרינן אילו הוו מייתו להו איזה מאכל מצטרף אף שלא הביאום ממש וקשה דבההיא דערכין אמרינן כיון דכהן מצי אכל בהדי זר מצטרף דמשמע דבעינן שיכול לאכול ממה שלפניו דוקא דאי לא תימא הכי כדפריך פשיטא לישמועינן רבותא טפי דאפי' במציאות שאין שום אחד מהם יכול לאכול עם חבירו מאותו פת שלפניהם אפ"ה כיון דאי מייתו להו פת אחר דמצו אכלי כגון פת חולין הוו מצטרפי השתא נמי ליצטרפו. ויש לחלק דכיון דעיקר הזימון הוא באכילה גופא כשהם אוכלים ביחד בעינן לעולם שבאותה אכילה עצמה שלפניהם יוכלו לאכול יחד כגון כהנים דאכלי תרומה דמצו אכלי חולין מתוקנים עם הישראל שעמהם וזה הוא דבר מוכרח מצד עצמו אמנם כשאכלו כולם מפת אחת אלא שאחד מהם בא בסוף והעיכוב הוא מצד הזמן כלומר שלא בא קודם לכן קצת באופן שיאכל עמהם ממש כיון שסוף כל סוף הרי אוכל ממאכלם וגם הם לא סילקו עצמם מלאכול לגמרי שלא אמרו הב לן ונבריך אמטו להכי מקלינן להו לומר אילו מייתו להו כיון שבעיקר הזימון שהיא האכילה היו שוים בפועל מצד האכילה לא קפדינן אהזמנא ואמרינן אילו מייתו להו וכו'. והשתא על כרחך לומר שיפה תמה הרב ב"י או"ח סי' קצ"ו על הרב האגור ז"ל שכתב בשם יש אומרים דאם היו כהנים וזר אוכלים יחד והכהנים אוכלים חלה ונזהרים מפת של גוים והזר אוכל פת של גוים דאפילו שהכהנים אינם יכולים לאכול מפת של גוים שלפניהם כיון דאי מייתי להו פת של ישראל מצו אכלי מצטרפי עיי"ש וכתב הרב ב"י על זה דדברים בטלים הם מההיא דערכין וכו' והרב בעל מגן דוד שם הליץ על דברי האגור מהך דרב ושמואל עיי"ש ואחר המחילה לדבריו סתרי הסוגייאות אהדדי. ומבואר החילוק שאמרנו כי נראה לענ"ד שהוא אמת ויציב.