מעשה רקח על הלכות ברכות ה:ה

הסועד וכו'. כתובות דף ח' מבואר כדברי רבינו והגהות מיימוני כתב דבזמן הזה ערבה כל שמחה ואין מברכים אחר ימי המשתה כלל וכו' ע"כ וכן אנו נוהגים ועיין להמפרשים ז"ל. ומ"ש מרן מברכי סעודת וכו' צ"ל מצרכי סעודת.

עד שנים עשר חדש מברך וכו'. וא"ת ואמאי לא אמרינן הכא דאף לאחר שנים עשר אם הוא אוהבו או קרובו ששמח מאד ממנו דליבריך שהשמחה במעונו כדאשכחן בגוי שעשה משתה לבנו דאיסורו שוה לדין זה כמבואר ולאחר י"ב חדש נמי אסור כדאיתא בפ"ק דע"ז דף ח' דפריך ולבתר תריסר ירחי שתא שרי והא רב יצחק בריה דרב משרשיא איקלע לבי ההוא גוי לבתר תריסר ירחי שתא ושמעיה דאודיה ופירש ולא אכל שאני ר' יצחק בריה דר"מ דאדם חשוב הוא ופירש רש"י דאדם חשוב הוא ושמח ממנו הגוי מאד ע"כ וגם כי רבינו השמיטו בפ"ט דע"ז כבר תירצתי הנראה לענ"ד שם דהתם האיסור הוא משום שהודה לע"ז ומילתא דפשיטא היא דאסור אי נמי אדם חשוב ר"ל ממדת חסידות. ועכשיו ראיתי שכתירוץ שני כתב הרב ב"י יו"ד סי' קנ"ב להליץ בעד רבינו והרי"ף והרא"ש ז"ל שהשמיטוהו עיי"ש אלא דקשה לי ע"ז דאף בדבר שהוא משום חסידות משום חומרא דע"ז הוה לן לאחמורי כמ"ש רבינו בפ"ז הל' י"א וכמ"ש מרן שם דאסר רבינו לכל אדם אף שהוא מידת חסידות עיי"ש ותו דמי סני מודה לע"ז הרי קעבר משום לפני עור לא תתן מכשול ועיין ברש"י ז"ל דף ו' ע"א ויש ליישב ודו"ק. ולתירוץ ראשון קשה גם כן דאם כן הוה ליה לתרץ שאני התם דהודה לע"ז ולזה י"ל דהיא גופא קאמר שאני ר"י דאדם חשוב הוא ושמח מאד ממנו וזה גרם לו שיודה לע"ז וכ"כ הט"ז שם וצ"ל דהתם לאו מחמת אירוסין הוא דהודה אלא משום חשיבותו של ר"י ולכל התירוצים לא תקשה לנדון דידן דלעולם אחר י"ב חדש ליכא תו סעודה מחמת נישואים.