מעשה רקח על הלכות ברכות ה:ד

נברך לאלהינו וכו'. רבינו גריס לאלהינו בלמ"ד ואף דהתוספות והרא"ש כתבו דאין לומר בלמ"ד דלא אשכחן למ"ד אלא בהודאה כגון הודו לה' שירו לה' וכיוצא אבל בברכה אין למ"ד כגון ברכו עמים אלהינו במקהלות ברכו אלהים וכ"כ הרבינו יונה מ"מ יש לומר לדעת רבינו דלשון תורה לחוד ותו דבקרא אשכחן אברך את ה' אשר יעצני ואברך את ה' אלהי אדוני אברהם דהוה מצי למכתב בלא את והיינו את והיינו למ"ד. ונראה שכך היתה גירסת רבינו כמ"ש בפירוש המשנה עיי"ש. ופשיטא שאין זה דומה למי שאכלנו משלו שאסרו בגמרא דהכא לאלהינו קאמר ועיין להרב ב"י שנתן טעם לדברי הטור שכתב שאין לומר לאלהינו בלמ"ד שהוא מהטעם שאסרו לומר למי שאכלנו משלו ע"כ ואחרי המחילה רבתי מהרב ב"י מה ענין זה לזה הרי הכא לאלהינו קאמר דליכא למיטעי כלל ותו דהטור עצמו הוציא דין זה מאביו הרא"ש ז"ל ושם נתן טעם לשבח כדברי התוספות והבן.