מעשה רקח על הלכות ברכות ג:ב

האוכל פת וכו'. משנה בברכות דף ל"ה וקצת קשה דכיון דאסיקנא בגמרא דבמוציא כו"ע לא פליגי דאפיק משמע אמאי לא עבדינן הכי כבר תירצו התוספות שם בשם הירושלמי כדי שלא לערב האותיות כגון העולם מוציא ואע"ג דבלחם מן נמי איכא עירוב שאני התם דקרא כתיב להוציא לחם מן הארץ וכו' ע"כ ומשו"ה מברכינן בורא פרי הגפן ולא הבורא כיון דליכא עירוב אותיות וכ"כ הרא"ש שם בשם הירושלמי.

אכל דגן שלוק וכו'. כתב מרן ז"ל ברייתא שם דף ל"ז הכוסס את החטה וכו' ומפרש רבינו דהיינו אפילו בשלם וכו' ע"כ. המדקדק בדברי מרן יראה דט"ס נפל בדבריו שהרי הוא סותר את עצמו דבתחילה כתב אפילו בשלם דמשמע לא מבעיא חלוק אלא אפילו שלם ואחר זה כתב כיון שהם שלמים שלא הוסרה קליפתן ולא חלקו אותו וכו' דמשמע דבעינן דוקא שלם ותו דמאי אפילו אדרבא בגמרא אמרינן דייסא גרידא כו"ע לא פליגי דבורא מיני מזונות ופי' רש"י ז"ל דייסא של חטים כתושות במכתשת ע"כ אם כן כשחולק יש לברך עליו במ"מ ואיך נאמר אפילו לברכה בורא פרי האדמה. גם אין לפרש בשלם מלשון בשול דמרן סיים דדוקא שלוק קאמר ולא בישול. ולכך נראה שצ"ל אפילו בשלוק וכוונתו מבוארת דכיון דבגמ' אמרינן הכוסס לשון כוסס את החטה משמע דחיים קאמר וכמו שנראה מדברי התוס' שם ואם כן מ"ש רבינו שלוק אפילו שלוק קאמר ואף דלשון כוסס משמעותו חי ס"ל לרבינו דלאו דוקא אלא לאפוקי כל עוד שלא נתבשל והוא בקליפתו עדיין. ושוב זכיתי ומצאתי להרב לחם חמודות בהך פיסקא שהעתיק שלוק במקום בשלם ובהכי מיתרצא שפיר מה שהקשה הרב בעל שמות בארץ ביומא דף פ"א דלמה השמיט רבינו דין הכוסס את החטה חיה עיי"ש. ובספר קול בן לוי ז"ל הקשה על מ"ש רבינו לשון דגן שכולל כל חמשת המינין וכמ"ש לעיל וביומא שם אמרינן זר שכסס שעורין של תרומה משלם את הקרן ואינו משלם את החומש כי יאכל קדש אמר רחמנא פרט למזיק וכיון דאזוקי מזיק לית לן לברך ברכתו הראויה אלא שהכל כמ"ש בשותה שמן זית ופסקו רבינו בפ"ח עיי"ש שתירץ בטוב. ועוד נראה לענ"ד דכיון דרבינו כבר ביאר דין זה בהלכות תרומות פ"י ובפ"ח מהלכות אלו ביאר גם כן דין השמן סמך עצמו שאין לטעות עוד דאוכל שעורין חיים שאין זה דרך אכילתן שיברך כיון דאזוקי מזיק וכו' וכיון דבשלוקין צריך לברך בורא פרי האדמה על כל פנים כתב הדין דרך כלל וכו' אבל בחיים שהוא הדיוק ע"כ צריך לפרשו באופן שלא יסתור את עצמו ועיין בספר בני חיי סימן ר"ח. ועל מ"ש הרב לחם חמודות כבר תירץ החכם הנ"ל וכיון שכיונתי לדבריו לא אאריך ועיין עליו. וראיתי לאגור ז"ל דברים מגומגמים הרבה וז"ל חמשת מיני דגן אם אכלן בעין לא שנא חיים לא שנא מבושלים אינם חשובים לקבוע להם ברכה ומברכים לפניהם שהכל ואחריהם כתב בעל הלכות גדולות בורא נפשות רבות ע"כ וזה נראה הפך הש"ס דקתני הכוסס את החטה מברך בורא פרי האדמה ויש לדחוק בזה ומ"מ צריך לי עיון. ועל מ"ש מרן ז"ל דצ"ע למה לא כתב רבינו דין הכוסס את האורז ע"כ אפשר דרבינו לא הוצרך לבארו דסמך אמ"ש בפ"ח וז"ל פירות או ירקות שדרכם להאכל חיים בשלם או שלקם מברך עליהם בתחילה שהכל וכו' וירקות שדרכם להאכל שלוקים כגון כרוב ולפת אם אכלם חיים מברך עליהם בתחילה שהכל וכו' ואם בשלם או שלקם מברך עליהם בורא פרי האדמה וכו' דברים שדרכם להאכל חיים ומבושלים אכלם בין חיים בין מבושלים מברך עליהם בתחילה ברכה הראויה להם וכו' ע"כ וא"כ דין הכוסס את האורז הוא נכלל בדבריו אלה. ובגמרא בברייתא הוצרכו לזה משום סיפא דהיינו בטחנו אפאו ובשלו וכו' דמברך עליו בורא מיני מזונות וכבר ביארו רבינו בפירקין הל' י'. וא"ת א"כ אמאי כתב רבינו דין הכוסס את החטה היה לו לסמוך אמ"ש שם הא ליתא דהוצרך כי היכי דלא נימא דליבריך במ"מ ודו"ק.