מעשה רקח על הלכות ברכות ג:י

אורז וכו'. שם דף ל"ז ופירש רש"י אורז מי"ל דוחן פני"ץ והתוספות הביאו פי' רש"י וכתבו דיש מפרשים אורז ריז"ו ולהאי פירושא יש לפרש דדוחן היינו מי"ל ע"כ והרב ב"י סי' ר"ח כתב דסוגיין דעלמא כיש מפרשים של התוס' ז"ל ועוד כתב הרב ב"י שם דמדברי הרא"ש משמע דבעינן שהאורז יהא כתוש דהיינו שיתמעך בתבשיל וצדד ז"ל בדבר ובשו"ע העתיק כדברי רבינו ולכך היותר נכון שלא לאכלו כי אם בתוך הסעודה ולזה הסכים הרב ב"ח שם מכח המחלוקת שבין רש"י והי"מ שהביאו התוספות ז"ל ועיין להרב כנסת הגדולה שם.

ולבסוף בורא נפשות וכו'. ושם אמרו ולבסוף ולא כלום וסובר רבינו דולא כלום דקאמר היינו לאפוקי ברכת מעין שלש שלא נתקנה כי אם בחמשת המינים שחיובם מן התורה אבל בורא נפשות מברך ודאי משא"כ בברכה ראשונה דאינה אלא מדרבנן וכמ"ש התוספות ז"ל ולכך אין קפידא אם יברך בורא מיני מזונות כיון דמיזן זייני וק"ל.

אבל פת דוחן. וכ"כ הרי"ף ז"ל ועיין למרן וב"י סימן ר"ח והרא"ש ז"ל ס"ל דדוחן שוה לאורז ומברך עליו בורא מיני מזונות והוסיף עוד רבינו יונה דה"ה לשאר הדברים שאנו רואים דמיזן זייני ולכך יש להחמיר שלא לאכלם כי אם בתוך הסעודה. ונ"ל פשוט לדעת רבינו דגם אם קבע סעודתו עליהם אין לו לברך כי אם שהכל דאף דרואים אנו שהם משביעים את האדם ומיזן זייני מ"מ אין לנו אלא מה שתקנו חז"ל כי לא אמרו זה אלא בחמשת המינים עיין עליו ז"ל.