לוח ארז חלק ב תקכו

יברך אותו אין ברכת בו"ד כלום אם לא יסכים הקב"ה על ידו. כמ"ש בברכת כהנים ואני אברכם ודרשו ז"ל שהקב"ה מסכים על ידם. ע"כ סבור יצחק אם תוכו של עשו כבר שהוא באמת ראוי לברכה אז מה טוב ומה נעים ואם אינו כן גם לא תועיל לו הברכה יען שהקב"ה לא יסכים על ידה. וז"ש רבקה ליעקב הנה שמעתי את אביך מדבר אל עשו אחיך לאמר הביאה לי ציד ואברככה לפני ה' לפני מותי. ויל"ד מה דנקט מדבר לאמר. וכיו"ב מדקדק באוה"ח בכמה מקומות. ולהנ"ל י"ל כי הצדקת ידעה את בנה התם שלא יכנס לדבר זה לקבל בערמה את הברכה ולגזלה מאחיו ע"כ אמרה לו שאין כאן שום גזילה כי יצחק רק ע"כ בדעתו לברך את עשו בחשבו שהוא צדיק וראוי לברכה ובשביל שהוא בעצמו מסתפק בזה דיבר את עשו קשות ורכות אחרי שלא ידע ברור מה טיבו של בנו זה ע"כ אמר לא תעלה על דעתך שאני מברכך בכל אופן אם אתה רק מתלבש ומתחפש. לא כן בני אני מברך באופן שהקב"ה יסכים על ידי והוא אם אתה ראוי לברכה. וז"ש ואברכה לפני ה' כלומר קודם שיברכך ה' אברך אני אותך ובתנאי שהוא ית"ש יבא אחרי למלאות את דברי הטובים. וז"ש הנה שמעתי והבנתי ממעשה אביך הצדיק שרק לצדיק יברך ולא לרשע ע"כ אחרי שנסתפק בו אם הוא צדיק או רשע ע"כ דיבר אתו לאמר כלומר קשות אם הוא רשע ולאמר רכות אם הוא ראוי לברכה ע"כ אמר ג"כ ואברככה לפני ה' כנ"ל. ואחרי שהיא ידעה שהוא רשע ולא תועיל לו ברכת יצחק שהיתה רק על תנאי א"כ אין כאן שום חמס מצד יעקב כי אף אם הי' מברך אותו אביו לא היתה חלה הברכה שהיתה רק על תנאי והוה זה נהנה וזה לא חסר. וז"ש יצחק אח"כ ואברכהו גם ברוך יהי'. והעירני יד"נ הדיין המצויין מו"ה שמעון נ"י שעפ"ז י"ל שאמר יצחק שאני בירכתי את יעקב ויודע אני שגם ברוך יהי' שהקב"ה יסכים על ברכתו. ועפ"י האמור שאין הברכה מועלת אא"כ שהקב"ה יסכים על ידה ע"כ הקשה במדרש מה ברכה בירכם כלומר מה בצע להם בברכת בן אדם אם לא בהסכמת הקב"ה. בא כמשיב שבאמת התפלל מרע"ה מקודם שהש"י יסכים לברכתו ואמר הושיעה את עמך. וזהו ג"כ כוונת התנחומא שלא לבד מ"ר בירך אותם כ"א גם הש"י וכאמור

וזאת הברכה אשר בירך משה איש האלקים. י"ל ע"פ הפ' בפרשת ויחי וזאת אשר אשר דבר להם אביהם ויברך אותם איש אשר כברכתו בירך אותם. והקשה רש"י הלא לא בירך את כולם כ"א קנטר אותם. ונראה דלכאורה יקשה מה צורך יש לברכת אדם איש את רעהו הלא רק מה' מקור הברכות יבורך גבר ומה בצע בברכת אנוש אנוש וע"כ למה בירך יעקב את בניו הלא אם יהיו ראויים לברכה ע"י מעשיהם הטובים יבורכו אף בלא ברכת אביהם. אלא כלפי שאחז"ל מברכותיו של אדם ניכר אם ת"ח הוא. ופי' שאיש הפחות יברך את רעהו בקול שיהיו לו דברים קטני המעלה כמו עושר וכבוד וכדומה ואיש המעלה רם ונשא יברך רק בדברים העומדים ברומו של עולם שיזכה המבורך להיות ירא ה' נקי כפים ובר לבב. ע"כ כפי מה שרואים את האדם מברך רעהו אם בדברים גשמיים או רוחניים בזה ניכר אם ת"ח הוא המברך כי איש לפי מהללו. ולפ"ז הברכה היא לתועלת למתברך אף שגם בלעדה יבורך גבר מאת ה' בכ"ז הלא ע"י ברכת אדם גדול נראה שהדברים הרוחניים הם העיקר והתכלית אשר ישתדל האדם להשיג אותם עי"כ ישתדל המתברך בכל מאמצי כחו להגיע לתכלית נכבד כזה אשר עיניו ראו שהמברך בירך אותו שישיגם. וז"ש וזאת אשר דיבר להם דברים קשים כגידין ובכ"ז ויברך אותם שהוא נראה לכאורה כסתירה. ובא כמשיב איש אשר כברכתו בירך אותם כלומר כל איש