לוח ארז חלק ב תקכד

ובכ"ז מצינו שמ"ר אף שנאמר תוסף רוחם יגועון וגדולים צדיקים במיתתן עד שבעת פטירתו מן העולם השיג גם את שער הנ' וע"ז נאמר ישא ברכה "מאת ה'" כלומר שגם בזה יבורך גבר רם ונשא כמשה שזכה להשיג גם מה שהוא "את ה'" והוא השער אשר הוא סגור ולא יפתח לשאר בני אדם. והנה משא לא שייך אלא דבר שקשה על האדם לסבלו ומרגיש בכובדו. לא כן בדבר אשר הוא קל וחביב כמ"ש הארון נושא את נושאיו לא שייך לומר עליו משא. והי' קשה לו למדרש א"כ מאי קאמר ישא ברכה הלא הברכה ההוא לזכות מה שלא ראה עין זולת היא נושאת אותו על גבהי מרומים ומאי ישא ברכה דקאמר. לזה בא כמתרץ אחרי אמרנו שכל כמה שיגדל האדם ביותר יקשה עליו להשפיל א"ע ללמד לקטנים בינה ואחרי לכל תשוקת מרע"ה היתה להענרק מטוב תורתו שישראל ולהטעימם מפרי תבונתו ע"כ הי' קשה לו הברכה הזו שעל ידה נתרומם הגבה למעלה מכל בני אדם ויקשה לו ביותר להשקותם ממי מעייני חכמתו. וז"ש אל תקרי ישא לא תוכל לומר שהברכה ההיא יאמר עלי' כי זו היא נשיאה אלא ישיא לאחרים שעל ידה הוקשה בעיניו להריק ברכתו לישראל. וז"כ המדרש וזאת הברכה אין וזאת אלא תורה שלימד לישראל תוה"ק עד רגע אחרונה מחייו והפליא הכ' לספר אף שהי' איש האלקים לפני מותו שזכה להשיג כל הצפון וטמון עד שבשם איש האלקים הוכתר לפני מותו בכ"ז הי' ביכלתו לירד ממדרגתו הרמה אל הארץ מתחת ללמד להועיל. וכי תימא הלא הוא מן הנמנע ואי אפשרי שאדם גדול כזה יוכל ללמד תועים בינה אחרי שהם רחוקים זה מזה כרחוק מזרח ממערב כנ"ל. לזה הוסיף לאמור ה' מסיני בא והוא ע"פ מאמרם ז"ל במדרש הובא לעיל פרשת יתרו. כשברא הקב"ה את העולם אמר העליונים יהיו למעלה ותחתונים יהיו למטה כיון שבא ליתן התורה לישראל אמר מכאן ואילך יעלו תחתונים למעלה וירדו עליונים למטה ואני ארד תחלה שנאמר וירד ה' על הר סיני. הכוונה לתרץ קושיא זו האיך אפשר שאדם רם המעלה יהי' בכחו ללמד לאנשים פחותי המדרגה. נאמר הן אמת שבשאר החכמות הוא דבר הנמנע אבל מעת אשר הקב"ה נתן תורה לעמו ישראל ואף שהיא נחצבת משמי שמים וגבהי מרומים ואין על עפר משלה ולא הי' לנו קרוצי חומר ע"פ דרך הטבע להבין אף פשטיותה בכ"ז הש"י הערה עלינו רוח ממרום להבין ולהשכיל דברי תורה אף כי לא מחשבותי מחשבותיכם אמר ה'. ומעת ההוא והלאה נתן כח למורי התורה אף שידאו כנשרים קלו אל שמי ההשגה העליונה והם גבוה מעל גבוה וקומתם דמתה לתמר בכ"ז יהא בכחם להשפיע לדרי מטה. כמ"ש בכנף רננים מ"ש בשה"ש זאת קומתך דמתה לתמר ושדיך לאשכולות שאף שהת"ח הם גבוהי המדרגה ומעניקים חמה בקומתם בכ"ז שדים שמהם יניקו חלב חכמתם ובינתם דומה לאשכול הנמוך שיד כל אדם מגיע אליהם. וזהו כשברא הקב"ה את העולם ולא עסקו אלא בשארי חכמות אז העליונים אשר ייפו בגדלם להגביה עוף למרומי השכל המה היו למעלה והתחתונים ששחה לעפר בטנם ופני אור הדעת לא ראו המה היו למטה ולא הי' שום קשר וגשר המחבר אותם. אבל לאחר שנתן תורה לישראל והודיעם חוקיו ומשפטיו מה שאין בטבע שכל האנושי להשכיל ובכ"ז חננם דעת ובינה לבוא אל שערי'. אמר מכאן ואילך אף שיעלו התחתונים למעלה ויהיו מרואי השמש בגבורתה ויאמרו האח חמותי ראיתי אור גדול ונערב לא ישארו למעלה מבלי היות לאל ידם להאציל מרוח בינתם עלי שוכני מטה כ"א ירדו העליונים למטה אחרי עלייתם יוסיפו כח ללמד לדרי מטה. ומאין בא:

להם הכח הנפלא הזה. לזה אמר ואני ארד תחלה שנאמר וירד ה' על הר סיני. אחרי ראינו שהש"י שהוא מקור החכמה בכ"ז גילה סודו