לוח ארז חלק ב תקכג

אזנם לקול אלקים חיים אשר ישמיע להם. וידוע כי הנשמה נקראת פנים. וז"ש ולא קם נביא עוד אשר ידעו ה' שהוא ידבר פנים אל פנים נשמה אל נשמה לא שהוא ידבר והם לא ישמעו כ"א הוא זכה שבעת דיבר הוא בכח רוח ה' דבר בו גם השומעים פנו אליו פנים

ויאמר משה אל העם שימו לבבכם לכל הדברים אשר אנכי מצוה אתכם היום לשמור ולעשות את כל דברי התורה הזאת כי לא דבר ריק הוא מכם כי הוא חייכם. הכוונה כי אם המלך מצוה למשרתיו דבר מה לטובתם אבל הם אינם יודעים שהוא לטובתם. אם גם שהם עושים אבל הוא בלא לב ונפש רק כמצווה ועומד לעול ולמשא. לא כן אם יודעים שהדבר שנצטוו הוא סבת והעמדת חייהם אז עושים בשמחה בכל לבבם ונפשם. כן הוא בממ"ה הקב"ה אם עושים המצוה ואינם יודעים שהיא רפאות לבשרם ושקוי לעצמותם אם גם יעשו ככל המצווה עליהם אבל הוא בעצלות וברפיון בלא לב ונפש. וזה שהזהירם משה שימו לבבכם לכל הדברים המצות אשר אתם עושים לא בלי, לב ובלי חשק תעשון כ"א גם לבבכם הרצון והחשק תשימו אל המעשה כי לא דבר דיק הוא אלא הוא סיבת חייכם כנ"ל. וא"כ איפא יש להפליא למה מנע ה' הטוב מבעליו ולא הודיע לנו קצת מצות כגון פרה אדומה וכלאים ודומיהן הלא טוב לנו אם יוספים אנחנו לידע טעמם ונימוקם כדי שנעשה אותם בלב ונפש חפצה. אבל באמת הטעם כמ"ש בעקדה פ' חוקת שהוא כדי שנדע שכמו שהמצות הללו אין ביכולת שום שכל אנושי להשיגן על נכון כמו כן כל המצות כולן אף שנשיג טעמן אינו רק שמץ מנהו וע"כ גם באופן שאין הטעם המוסבר לנו שייך שם מ"מ צוה עלינו לעשות כי בודאי ישנם עוד טעמים כמוסים הנסתרות לה' אלקינו כמ"ש גבי שמע"ה שנכשל בזה שאמר אני ארבה ולא אסיר. ובזה ידענו למה גילה ה' למרע"ה טעם פרה אדומה כמ"ש במדרש לך אני מגלה טעם פרה ולאחרים חוקה. אלא הענין שמשה גדול הנביאים ידע מקדם את ואשר יעשה שיכשל שלמה על ידי הליכתו אחר טעמי המנות וידע הוא להזהר ממנו אף שידע טעמי לא יאמר שהוא העיקרי. ובזה י"ל מדרש התמוה בקש קהלת להיות כמשה לעמוד על טעמה של פרה אדומה יצאה ב"ק ולא קם נביא עוד בישראל כמשה. וקשה מה שייך נביאות לזה הלא חכמה צריך לזה. ולהנ"ל א"ש כי שייך נביאות לזה לידע מקודם שיכשל שהע"ה ע"י סמיכתו על טעמי המצות ואחרי שידע זה נזהר מלהכשל כמוהו: ברכה

וזאת הברכה. במדרש אין וזאת אלא תורה שנאמר וזאת התורה. עוד במ"ר זש"ה מי יעלה בהר ה' זה משה שנאמר ומשה עלה אל האלקים ומי יקום במקום קדשו זה משה שנאמר של נעלך מעל רגלך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא. ישא ברכה מאת ה' זה משה אל תקרי ישא אלא ישיא ברכה לאחרים. הכוונה עפמ"ש באוה"ח בפרשתנו לפרש מ"ש ומלאה הארץ דעה את ה' שאף שער החמישים של בינה שהוא שער צפון עם ה' אף בו צדיקים יבואו לעתיד לבוא. והארכתי בזה לעיל פ' חוקת. והנה כל כמה שיגדל האיש וילך מעלה מעלה על סולם השלימות והחכמה כמו כן ירחק מדרגתו ומעלתו מהקטנים ויקשה עליו להשפיע עליהם מחכמתו ולהאציל עליהם מהוד תבונתו אחרי שהמרחק רב ביניהם. כמו מה שאנו רואים שהחכם הגדול אשר בא כבר אל היכל החכמה פנימה לא יוכל עוד להוריד א"ע ללמד להועיל למתחילים את יסודי אבני פנת החכמה לבאי שערי'. כמ"ש לעיל פ' וילך לפרש שנסתמו ממנו מסורות מעייני החכמה