לוח ארז חלק ב תקכא

יכעיס את אדוניו אז הוא לא חכם כי יוכל לידע שברצונו ממית ומחי' ולמה יכעיסנו. ובאמת הקב"ה הוא אבינו וגם אדוננו. וזהו הלא הוא אביך וראוי לאהבו כבן את האב ירצה וגם קנך והוא אדונך והשתחוה לו. ע"כ ראוי לנו לאהבו בלב שלם

הוא עשך ויכוננך. בחולין דף נ"ו יצאו בני מעי' לא שנו אלא שלא היפך בהם אבל היפך בהם טריפה שנאמר הוא עשך ויכוננך ופרש"י מלשון כיור וכנו. ובתר הכי מייתי תניא ר"מ אומר מ"ד הוא עשך ויכוננך כרכא דכולא בי' ממנו כהניו ממנו נביאיו שנא' ממנו פנה ממנו יתד. לכאורה משמע דר"מ לאפלוגי אתי כיון דמפיק ויכוננך לדרשא אחריתי. ועוד יל"ד מאי רבותא דממנו כהניו הלא כל האומות יש להם מלכים ושרים מהם ובהם. ונ"ל דמייתי דברי ר"מ לראיי' עפמ"ש במ"ר ריש פ' מסעי נחית כצאן עמך נוטריקון נביאים חסידים ישרים תמימים העמדת מהם. הכוונה ע"פ מאז"ל דור דור ודורשיו שאם הדור ראוי אז הקב"ה מעמיד עליהם מנהיג ראוי ומעולה ומכלל הן אתה שומע לאו כמו שאמר הקב"ה למשה לך רד מגדולתך כלום נתתי לך עליי' אלא בשביל ישראל. והנה אם הכן והבסיס רחב יכול להעמיד עליו דבר גדול אבל אם קטן הוא בהכרח גם הדבר העומד עליו יהי' קטן. וזה כוונת הפסוק הוא עשך ויכוננך שעשה את עם ישראל לבסיס וכן. עם מנהיגיהם. בהרחיב הבסיס יגדל המנהיג. ובהיפך להיפך. וזהו ג"כ ממנו נביאיו ר"ל שבהם תלוי גדולת הנביאים והמלכים שאם הם יכשרו יוסיפו כח בפמליא של מעלה העומד עליהם. ולפ"ז שפיר מייתי ש"ס ראיי' מדברי ר"מ להך דינא דאם היפך בהן טריפה דהוא עשך ויכוננך דצריך כל דבר להיות על כנו ועל בסיסו כפרש"י לזה מביא דגם ר"מ דריש הך ויכוננך מלשון כן ובסיס כנ"ל

זכור ימות עולם בינו שנות דור ודור. כי האברבנאל פ' בראשית חקר למה בדורות הראשונים האריכו ימים כ"כ. וכ' א' מהטעמים מפני שצריך לידיעת הטבע שנים רבות לידע אותה על בוריה ותכונתה ע"כ האריכו ימים כ"כ למען ימים ידברו ורוב שנים יודיעו חכמה. והנה כמו שלאדם בנערותו ימנו לו לימים ובהוסיף לו שנים ימנו לשנים כן העולם בכללו בנערותו לא מנו לו רק לימים וז"ש זכור "ימות" עולם שמתחלה לא מנו רק לימים ועי"כ בינו שנות דור ודור תבינו ותשכילו למה האריכו ימים מקודם בשביל שהעולם הי' עדן בנעוריו ולא ידע עדיין תהלוכות הטבע ע"כ חיו ימים ושנים רבות אבל אנחנו בזקנינו שכבר בדורות שלפנינו קבצו כעמיר גורנה כל הידיעות והחכמות ע"כ א"צ לאריכות ימים כמלפנים

ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר. יי"ל עפמ"ש במק"א לפרש המשנה אל תהי דן יחידי שאין דן יחידי אלא אחד הכוונה שהאדם יש לו ב' רוחות רוח בהמיי ורוח אנושיי ע"כ אינו רשאי לדון יחידי שאולי בעת יחתוך הדין ישלוט עליו רוח הבהמיי ואת הישרה יעקש. ע"כ יהיו לכה"פ שנים ולא שכיח שבשניהם יזדמן בעת שיגמרו הדין שישלוט עליהם רוח הבהמיי ורק הקב"ה שהוא אחד כולו אמת ואין בו כל מאומה נטייה לשקר ח"ו ע"כ הוא לבדו דן יחידי בשביל שהוא אחד יחיד ומיוחד. וז"ש ה' בדד ינחנו רק הוא ית' לבדו ינטל וינשא אותנו הוא שופטנו ומלבנו והטעם שאין עמו אל נכר והוא מלשון ואת אילי הארץ שפירושו כח. אחרי שאין עמו ית"ש כח אחר מעורב רק כח האמת והצדק מישרים לשפוט ע"כ הוא לבדו ינחנו. לא כן בן אדם אשר הרוחות שנים לכל בשר לא יוכל להנחות ולדון יחידי: