לוח ארז חלק ב תקיח

בנפשו הוא החטא כמ"ש עוונה בה או רק בגופו הוא חוטא מחמת תאוה. מה שיהא מותר לרפאותו בשבת. כמ"ש ששבת הוא המדרגה העליונה יום שכולו שבת. ע"כ השאלה אי מחוייב לילך מן הקצה אל הקצה או יש לירא שאם נכביד עליו העול יחזור לסורו. וע"ז אמרו כך שנו חכמים כל ספק נפשות דוחה שבת. כי האדם יש לו ב' נפשות רוח הבהמי ורוח עליון ואם לא ידענו אם נפשו חוטאת או רק רוח הבהמי וזהו ספק נפשות שאין אנו יודעים איזו מב' הנפשות חטאה. אז דוחה את השבת צריך אני לדחות את המדרגה היותר עליונה כי אולי רק גופו חטא ודי אם ילך ממדרגה למדרגה. אבל זו מכת האוזן אם סכנה היא כלומר אם יודעים אנו כי בנפשו הוא ויש כאן סכנה אז מותר לרפאותה בשבת כנ"ל בדרך צחות

כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלקינו הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט. י"ל עפמ"ש בעקרים מאמר ד' פי"ח מה מועילה התפלה שמתפלל האדם ליוצרו ית' אם כבר נגזרה עליו גזרה האיך יוכל האדם לבטלה ע"י תחנוניו הלא בזה הוא פוחת ח"ו את כבוד השם שנראה שמשתנה ע"י פעולת האדם מרע לטוב. ותירץ שהקב"ה אינו משנה א"ע ח"ו אלא שהאדם משנה א"ע מרע לטוב ע"כ אף שנגזר עליו מתחלה בהיותו רע גזרה רעה אחרי שהיטיב את דרכו ונשא לבו אל כפו אל אל בשמים והסכים בלבו ע"י התפלה לעזוב דרך רשע חיש לו ישע ע"כ נקרא האדם מתפלל כי הוא עושה פלילות עם עצמו שופט את עצמו להסיר רע מקרב לבו וע"ז נאמר ומי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו כה' אלקינו בכל קראנו אליו. כלומר אם אנו קוראים את השם שיעננו ביום צרה מתחלה צריך אלקים שופטים קרובים אלינו והוא הרוח באנוש אשר ישפוט מישרים לחזק בדק בית האדם ואח"כ יקרא אל ה'. וכמו כן בתשובה הוא ג"כ לכאורה פחיתות כבוד לה' ית"ש אם אנו מדמים בנפשנו שע"י תשובתנו וע"י חלותנו נשנה ימין עליון ח"ו הלא לא איש וינחם אבל אם התשובה היא באמת ובלב שלם אז אנו משנים את עצמנו ולא עלינו נגזרה הגזרה כמ"ש הרמב"ם ז"ל שיאמר הבע"ת ע"י שינוי השם ושינוי מעשה אני איש אחר ולא עלי נגזרה הגזרה. וז"ש גדולה תשו' שמגעת עד כסא הכבוד. כי אם שב רק בדבר שפתים ולא מקרב לב עמוק וחושב שרק ע"י וידוי דברים ירצה את ה' וישנה דעתו ח"ו אז הוא פוגם בכסא כבודו ית"ש. ע"כ צריך שתהי' התשובה גדולה ונכבדה בלב שלם כי אם לא יעשה תשובה רק מן השפה ולחוץ ולבו בל עמו אז הוא נוגע בכסא כבודו לחללו ח"ו בדמיונו שאף מבלי שישנה האדם את עצמו הוא ית"ש ישנה את דעתו. וז"ש כי שם ה' אחרא בתפלה אל תדמו בנפשכם שעי"ז אני מקטין ח"ו כבוד ה' כקושיית עקרים הנ"ל כ"א הבו גודל לאלקינו. גדולתו וכבודו לא יגרע ח"ו. והטעם כי לא הוא ית' ישנה את דעתו ומחשבתו ח"ו כ"א ע"י התפלה הצור תמים פעלו האדם שהוא פעולתו של הקב"ה ומעשה ידיו להתפאר הוא נעשה תמים ע"י תפלתו. כי כל דרכיו משפט הוא שופט בעת התפללו לאלקיו את כל דרכיו ע"ד אלקים קרובים אליו הנ"ל ורק את עצמו הוא משנה ומחליף את דרכיו לעזוב דרך רשע ולאחוז בצדק דרכו בו יתהלך מישרים

הלי"י תגמלו זאת וגו'. כי המפרשים הקשו הה תועיל התשובה וחרטה לחוטא הלא אם יחטא נגד מלך בו"ד וימרה מצוותיו ענש יענש ולא יועיל לו וידוי על העבר ותפלה על העתיד וכש"כ לפני ממ"ה הקב"ה. אבל הטעם לזה כי למלך בו"ד אשר מגיע לו הנאה ממה ששומרים פקודיו המעמידים את אושר מלכותו על תלה ע"כ אם א' המרה את פיו ועבר על פקודתו לא יכופר לעוונו עדי ענש יענש על שחיסר מתועלת המלך לא כן