לוח ארז חלק ב תקטז

זהו מדת החסד שמשלם פרי מעלליו. וזהו הכוונה בתחלה היינו מה שאדם עושה בעצמו זהו תשלם לאיש כמעשהו אבל לבסוף כלומר מה שנצמח אח"כ פרי טוב ממעשיו זה א"צ לשלם מצד הדין אלא לך ה' החסד. ועפ"ז י"ל במשנה דאבות פ"ו. אל תתאוה לשלחנם של מלכים ששלחנך גדול משלחנם וכתרך גדול מכתרם ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך והוא ע"ד שאמרנו שע"י פרי פי איש פעולת צדיק לחיים שממנו ילמדו וכן יעשו כמוהו ומה שעושים רבים על ידו נחשב כאלו הוא עשה א"כ יש לצדיק כפלים לתושי' הא' מה שעושה בעצמו וזהו שכר מלאכתו אשר עמל בו והב' מה שנגרם על ידו לטובה שאחרים למדו ממעשהו וזו רק פעולה בל"א ווירקונג ממעשיו הטובים. וז"ש אל תתאוה לשלחן מלכים ששלחנך וכתרך גדול יהי' ע"י שלחנם וכתרם כי כ"כ שמוסיפים כח ואומץ חלקך עמהם בחייתם כי אתה הגורם להם כי נאמן הוא בעל מלאכתך לא לבד לשלם לך כמעשך שכר מלאכתך כ"א גם שכר פעולתך הוא מה שנצמח ע"י מלאכתך גם ע"ז לא ימנע הטוב ממך. ולדרכנו נאמר כי מחשבה לחודה אינה מועלת בתחלה כ"א צריך האדם לעשות טוב את אשר יש לאל ידו וזהו בתחלה כי אתה תשלם לאיש כמעשהו דייקא אבל לבסוף אם רואה הקב"ה שהאדם השתדל בכל מאמצי כחו לעשות כמחשבתו ולא יכול לבצע אז לך ה' לשלם לו מחשבתו בראשו. וכזה אמר דהע"ה מי יעלה בהר ה' אבל לא די לעלות כ"א מי יקום במקום קדשו כלומר יעמוד שם לנצח. זהו נקי כפים ובר לבב אשר לא נשא לשוא נפשי לא הגביה את נפשו במחשבות טובות לשוא ושקר אחרי אשר לא עשה את אשר יזם

במדרש אדם מישראל שחושש באזנו מהו לרפאותה בשבת כך שנו חכמים כל ספק נפשות דוחה את השבת וזו מכת האוזן אם סכנות נפשות היא מותר לרפאותה בשבת, ונ"ל עפמ"ד במדרש אדה"ר פגע בקין א"ל מה נעשה בדינך א"ל עשיתי תשובה ונתפשרתי א"ל כך גדול כחה של תשו' פתח ואמר מזמור שיר ליום השבת. כי רבים בשומעם דברי המוכיח לחזור בתשובה מסירים אזנם באמרם שא"א להם להיות בעלי תשובה כי קשה עליהם להיות צדיק וחסיד. אבל באמת לא ניתנה תורה למה"ש אין מבקש מהאדם שיפרוש מן הקצה אל הקצה רק לאט לאט יתהלך בתומו ובכל יום מוסיף והולך כמ"ש לעיל לפרש כי בתחבולות תעשה לך מלחמה אם עשית חבילות של עבירות עשה חבילות של מצוות. כמו שקסמים דקים נעשית חבילה עבה כמו כן ממצוות קלות אם ירבה בהן יעשה משא כבד של מצוות. ע"כ אין הקב"ה מבקש שהחוטא אשר לבו הי' בוער כתנור לעשות עבירה אם ישוב יהי' צונן לגמרי מבלי היות לו עוד שום תאוה כ"א עכ"פ לא יחם לבבו רק יהי' כפושרין לא חם ולא צונן. וז"ש עשיתי תשובה ונתפשרתי. והנה החילוק בין שיר למזמור כי איר הוא שיר ארוך כשורה אבל מזמור הוא קצר מלשון זמירה וקצירה. ע"כ אחרי שמוע אדה"ר כי רק בהעשות פושרין תשובה כזו ג"כ מהני פתח ואמר כך דרכה של תשובה. מזמור בתחלה צריך לעורר א"ע לזמר לבוראו בדברים קצרים ואח"כ שיר מאריך בהלולו עד שמגיע למדרגה גבוהה ליום שכולו שבת שיר ושבח לחי העולמים. ועפ"ז נ"ל מדרש איכה על פסוק זקנים משער שבתו בחורים מנגינתם אר"א מזמירתו שבתו. הכוונה שלא תימא שהמקונן מתאונן על שהבחורים אין להם התלהבות לשורר לאלקינו בשיר ארוך לזמן מרובה והוא לשון נגינה כ"א גם מזמירתן שהוא זמר קצר גם על שעה חדא לא יוכלו לנשא א"ע על כנפי התעוררות מעת אשר זקנים משער שבתו. הדרן להנ"ל שהקב"ה מתרצה שהחוטא ישוב לאט לאט ונראה שזה כוונת המדרש מפני מה