לוח ארז חלק ב תקיד

מאתנו העת אשר ישראל הי' בצרה לבז ולמשסה. עי"כ שמנו עבו ויטוש אלוק עשהו. אבל באמת אמר הנביא (יחזקאל כ) העולה על רוחכם הי' לא תהי' אשר אתם אומרים נהי' כגוים חי אני אם לא ביד חזקה ובזרוע נטוי' ובחמה שפוכה אמלוך עליכם כי כשהקב"ה רואה שישראל בועטים מרוב טובה וח"ו עתידה תורה שתשתכח מישראל אז הקב"ה מעמיד עליהם מלך קשה כהמן ומחזירם בע"כ לתשובה או שמביא ח"ו חלאים רעים ונאמנים כמו בשנה העע"ל. כמ"ש אוילים מדרך פשעם ומעונותיהם יתענו ויגיעו עד שערי מות אז ויזעקו אל ה' בצר להם ממצוקותיהם יוציאם. וז"ש ארפא משובתם כלומר הקב"ה אומר שבכל אופן אתקן את משובתם ואעשה שלא יחטאו עוד אם גם ביד חזקה ובחימה שפוכה. אבל אוהבם נדבה אני אוהב שיחזרו ישראל בתשובה מחמת נדבת לבם לא מיראה מיסורים. כי שב אפי ממנו. רק זה אני אוהב אם יחזרו בתשובה מאהבה ואימתי אם גם בעת שב אפי ממנו ישובו אלי זה אני אוהב. וז"ש ר' חמא גדולה תשובה. איזו תשובה גדולה. שמביאה רפואה לעולם. אם הרפואה ולא המכה הביאה את התשובה בעולם כלומר בעת אשר נרפא כל נגע והיתה הרווחה. לא לבד בעת צרה ליעקב ישובו אלי. אותה תשובה גדולה וחשובה. לפ"ז אין הפירוש שהתשובה מביאה את הרפואה אלא הרפואה מביאה את התשובה לעולם. וע"ז מייתי שפיר ראי' מקרא דארפא משובתם בכל אופן אף ביד חזקה אבל אוהבם נדבה כנ"ל. ומיושב קושיית רש"א שהוצרך להביא הך קרא ולא קרא דושב ורפא וגם הוצרך לאתויי סיפא דקרא. ותו רמי ר"ח כתיב שובו בנים שובבים וכתיב ארפא משובתם. היינו דשובו משמע מעצמכם וארפא משמע שהקב"ה מרפא בעל כרחנו ושפיר משני כאן מאהבה נאמר שובו מעצמכם וכאן מיראה והיינו ארפא משובתם כנ"ל. וע"ז אנו מתפללין אבינו מלכנו החזירנו בתשובה שלימה לפניך. כי אב הוא רחמן על בנו אבל מלך יושב בדין וביד חזקה. והנה הקב"ה מולך עלינו בכל אופן אם נשוב מעצמנו אז הוא אבינו המרחם אבל אם לא נרצה לשוב מעצמנו אז ביד חזקה ימלוך עלינו כי הוא מלכנו. וע"ז אנו מתפללים אחרי שבכל אופן או במענה רך או במשיב חימה נצטרך לשוב בתשובה ע"כ "אבינו מלכנו" תן לנו לב לשוב אליך מעצמנו טרם תכריחנו ביד חזקה לשוב. וזהו החזירנו בתשובה שלימה "לפניך" כלומר לפני היום הגדול והנוראה שאתה מכריחנו לשוב טוב לנו שהש"י ערה עלינו רוח נכון לשוב מעצמנו. והנה לפי האמור בפי' הקרא למה ה' תעמוד ברחוק שע"י שהיתה הרווחה לישראל ע"ז נעשה ה' רחוק כביכול מאתנו י"ל שזהו שהוסיף בגאות רשע ידלק עני. כי באמת העשירים שיש להם כל הון יקר להם היתה לע"ע הרווחה ועי"כ חוטאים אך רואים אנו שגם עניים אומללים חוטאים אבל הם לומדים מהקצינים שבעם אחרי שרואים שהם חוטאים עושים גם העניים כמעשיהם. וזהו בגאות רשע ע"י גאות רשעים שגאו והעשירו והרשיעו ידלק עני גם העני שאין לו מותרות שיחטא מרוב טובה בכ"ז גם הוא ידלק מאש התאוות זרות. וי"ל בזה מדרש הובא בי"א ערך ודוי. ישראל אומרים לפני הקב"ה עוונותינו רבו למעלה ראש א"ל הקב"ה יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו. כי ישראל אומרים הן אמת שעוונותינו רבו אבל "למעלה ראש" למעלה החל הנגף המה הקצינים הגבוהים אשר עומדים מעל העם בראשם המה התחילו לחטוא וזהו למעלה ראש למעלה הי' הראש וההתחלה אבל באמת אם הקצינים היו רואים שע"י עשותם המזמתה לא יכובדו וחרפה וכלימה תכסם אז לא היו חוטאים אבל ע"י שרואים שכל העם יענו אחריהם הידד וישתדלו לעשות כמעשיהם עי"כ הם יוסיפו לחטוא. וע"ז אמר להם הקב"ה לא כמו שאתם סוברים כי למעלה ראש ע"כ הראשים