לוח ארז חלק ב תקט

ע"פ פשוטן כ"א ישתדל לבוא עד תכליתן ברזי וסתרי התורה. כנודע שהתוה"ק יש בה חיצונית ופנימית והיינו שתי תורות. והנה על סתרי תורה אמרו כבוד אלקים הסתר דבר. וז"ש אחת שמונחת לו בבית גנזיו לבל יוציאם החוצה לעין כל כי אין מוסרין סתרי תורה ברבים בפומבי ואחת שיוצאת ונכנסת עמו היא תורה הפשוטה: פ' האזינו

האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי יערוף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי. י"ל בהקדם מ"ש בדרוש לר"ה עלה אלקים בתרועה ה' בקול שופר. כבר הרגישו רז"ל שהכתוב מרמז כאן שפעם שולט מדת הרחמים בעת תקיעת שופר. ופעם מדה"ד ונ"ל ע"פ מימרא דר' יצחק למה תוקעין בר"ה ופריך הש"ס רחמנא אמר תקעו אלא למה תוקעין כשהן עומדין ותוקעין כשהן יושבין כדי לערבב השטן. ובתוס' שם העתיקו דברי ירושלמי כד שמע שטן חד זימנא תקיעת שופר בהיל ולא בהיל כד שמע פעם ב' בהיל אמר השתא ודאי אתי משיחא שנאמר בלע המות לנצח. הכוונה כי הרמב"ם כתב אע"פ שתקיעת שופר מ"ע מ"מ כוונתו לעורר את העם לתשובה. ולפ"ז אחרי שאנו תוקעין שנה אחר שנה. ובכ"ז אין מי ששב בכל לבו מהראוי לכאורה שלא יתקעו עוד כי אם מעוררים אנו את העם לתשובה ובכ"ז אין שומע לקול שופר המחריד א"כ חטאתם כבדה יותר. כמ"ש הוכיח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא. וזה שהקשה לשאול ר' יצחק למה תוקעין בר"ה אחרי ראינו כי תכלית התקיעה שישובו העם לא השיג מטרתו א"כ טוב יותר שלא יתקעו כלל וע"ז קאמר הש"ס רחמנא אמר תקעו. כלומר מדת הרחמים של הקב"ה הרוצה בתשובת ותקנת בניו היא תצוה לתקוע ואף אם עד עתה לא הועילה התקיעה בכ"ז מדת רחמנותו מחייבת לעורר אותנו בכל שנה מחדש אולי בכ"ז ישוב אחד מעיר ושנים ממשפחה. והיינו דקאמר "רחמנא" אמר תקעו. אלא למה תוקעין כשהן יושבין וחוזרין ותוקעין כשהן עומדין כי שהע"ה אמר עד מתי פתאים תאהבו פתי ולצים לצון חמדו להם. כי ב' מיני חוטאים יש. מהם שמאמינים בשכר ועונש יודעים שהם מריעים לעצמם בעשותם את אשר לא יעשה ע"פ דת תוה"ק בכ"ז החמדה והתאוה גוברות על שכלם ואמנם כן היצר סוכן לערבב דעתם ושכלם בעת עשותם המזמתה. עליהם נאמר אין אדם חוטא אא"כ נכנס בו רוח שטות. כי אין לך שטות גדול מזה להחליף עולם עומד בעולם עובר ולהשחית את נחלתו בעוה"ב בעבור הנאה זמניית. ועליהם חכמתו בחוץ תרונה "עד מתי פתאים תאהבו פתי" עד מתי אתם מתפתים מיצה"ר. וע"ז נאמר כסיל בחשך הולך. ואותם באה התקיעה להעיר בר"ה כמאמר הרמב"ם עורו ישנים מתרדמתכם. וזוהי התקיעה הראשונה לעורר אותם האנשים אשר רק דרכם כסל למו ובאחת יבערו ויכסלו. להם קורא השופר בקול גדול ולא יוסיפו עוד לחטוא כמאמרם ז"ל ה' אורי וישעי אורי בראש השנה. אבל יש מין חוטאים אשר לא רק מתאוה חוטאים כ"א כופרים בעיקרי הדת בוז יבוזו למלין אשר מצד עילאה מלל הקב"ה. הם ילעגו וישחקו לדברי תורה ומצוות שתו בשמים פיהם. ועליהם אמר שהע"ה ולצים לצון חמדו להם. והנה כל עיקר טעותם הוא בשביל שסוברים שאדם לא יחי' רק בעוה"ז ובמות האדם הוא סוף כל האדם לדעתם הנכזבה אין דין ועונש כאשר לקברות יובל ע"כ הם חיים חיי הבלם ושותים כוס התענוגים באין מעצור לרוחם אבל לעתיד לבא נאמר ומלאה הארץ דעה את ה' אז ידעו כולם כי חיי האדם על האדמה הוא רק חיי הבל ודומה לפרוזדור בפני העוה"ב וע"ז נאמר בלע המות לנצח לא כמו שהאפקורסים