לוח ארז חלק ב תקח

יתחמם מאהבה ויראה. הוא בודאי ישתדל ויתאמץ להדריך את בניו בדרכי ה' ישרים ילכו בו אחרי אשר בחן בשכלו כי רק בדרך התורה ישכון אור ויאמר לבניו מהרו ועשו כמוני. ופירשתי בזה מאז"ל בל המלמד את בנו תורה כאלו קיבלה מהר סיני שנאמר והודעתם לבניך וכתיב בתרי' יום אשר עמדת לפני ה' אלקיך בחורב עפמ"ש אדמו"ר הגאון זצ"ל בפ' ה' משמים השקיף על בני אדם לראות היש משכיל דורש את אלקים. הכוונה כי יש בני אדם שומרים מצוות ה' ותורתו אבל לא בשביל ששכלם הורם כי יראת ה' טהורה משמחת לב ומאירת עינים כ"א בלא לב יעשו מצות אנשים מלומדה מה שראו אבותיהם עושים גם המה יעשו. ויש כת אחרת טובה מזו ששכלם הופיע והראה להם נוגה אור תוה"ק. והכת הא' עם היותם הולכים בדרך ה' ועושים את אשר צוה בכ"ז את בניהם לא ישתדלו להדריך בדרך הישר ולגדלם על ברכי תוה"ק לא כן הכת הנבחרת אשר בשכלם יגיהו דרכי התורה ומבינים כי ישרים דרכי ה' המה יצוו גם לבניהם אחריהם כנ"ל. וז"ש ה' משמים השקיף על בני אדם. כלומר על בנים אשר יולדו להם ומהם יראה ויבין אם הם רק דורשי אלקים בלב דעת ובינה ורק קורבה יחפצון בעבור שמעשה אבותיהם בידיהם או אם המה משכילים בשכלם הזך לדרוש אלקים כל מזמותם עכ"ד. והנה בעת קבלו ישראל את התורה אז לא היתה להם קבלה מאבותיהם עדיין כ"א המה מעצמם כאשר הקב"ה אתא מפארן ומרבבות עמים אשר מאסו בכלי חמדה גנוזה מורשת קהלת יעקב. המה בחרו בטוב מבחירתם וכולם פה אחד אמרו נעשה ונשמע. ומי שמלמד את בנו תורה מורה בזה שבשכלו הבין נועם כלילת יופי התוה"ק ואם הי' בהר סיני בודאי בדעתו ובשכלו הצח הי' בוחר בקבלת התורה. שמצד זה הוא מתאמץ בחינוך בניו לתורה ולעבודה. ז"ש כל המלמד בנו ומורה בזה שהוא משכיל מדעתו שתורת ד' תמימה ע"כ אם הוא הי' עומד בהר סיני בוודאי הי' מקבל את התורה מדעתו ע"כ הוא נחשב כאלו קבלה מהר סיני ולא רק מקבלת אבותיו מקיים התורה עוד הפרש אחר הוא כי העובד בלי שכל אף שעושה מצות ה' בלי רמי' מ"מ אינו הולך לעבוד ה' בשמחה ותשוקה רק בעצבון יאכל לחם התורה יען אינו יודע חין ערך המצות שיהי' שמח בעשייתן. אבל מי שהבין והבחין מדעתו גודל ערך התורה בא יבא ברנה ובששון לעבודת הבורא ית'. וז"ש בפרשתנו וענתה השירה הזאת לפניו לעד כי לא תשכח מפי זרעו. שאם התורה אצלו כשיר שעוסק בתורה ומצות בשמחה וטוב לבב זה אות ומופת שהבין בשכלו אור התורה. ממילא בודאי ינחיל גם לבניו ולמשפחתו זאת התורה שצוה לנו משה מורשה וכנ"ל. וזהו וענתה דוקא לעד אם היא אצלו כשירה אז הוא לעד שבודאי לא תשכח מפי זרעו. וזה כיון רבא באמרו אע"פ שהניחו לו אבותיו לאדם ס"ת והם הדריכוהו במעגלי יושר לעבוד את ה' ע"פ מסורת אבותיו בכ"ז מצוה לכתוב משלו גם בלוחות לבו ובגליוני שכלו יכתוב בשלהבת אש דת קדשנו. והראי' ע"ז שנאמר ועתה כתבו לכם את השירה הזאת כלומר שתעשוהו בשמחה. ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם. שתשתדלו שלא תשכח מפי זרעכם וזה לא יהי' אלא אם תתעוררו לכתוב את התורה משלכם כלומר משכליכם. וע"ז הק' הש"ס והתניא וכתב וגו' מלך אין הדיוט לא. רק המלך ומנהיג העם ובתבונתו ינחם רק הוא צריך להבין ולהשכיל כל אמרי בינת תוה"ק אבל הדיוט ואיש המוני אשר לא הושמה המשרה על שכמו א"צ לזה. וע"ז משני לא צריכא אלא לשתי תורות. כלומר בודאי אף הדיוט צריך להבין טעמי המצות ע"פ פשוטם לקרבן אל שכלו אבל בזה די לו ואינו צריך לחקור ולירד עד עמקה אבל המלך הרודה בעם לא יספיק בזה אם יבין טעמי המצות