לוח ארז חלק ב תקז
Luah erez part 2 507 · לוח ארז חלק ב · free full Hebrew text
Open in the reader →ודרשו ז"ל מכאן לתחיית המתים מן התורה במסכת סנהדרין. ונ"ל עפמ"ש כי לא יראני האדם וחי ודרשו ז"ל אבל רואין אותו בשעת מיתתן. כי הראיי' לתחיית המתים ולעולם הנשמות ושהאדם יחי' בב' עולמים הוא אחרי ראינו שאין שום אדם משיג מהות הש"י נעלם מעל כל נעלם וטמיר מעל כל טמיר ומדוע עשה ה' ככה לאדם שיעלים ממנו לראות את מלכו יוצרו עושו הקב"ה. ובע"כ שלעת קץ הימים לעת שב האדם אל עפרו אז הרוח תשוב אל האלקים להתעדן מנועם זיוו ולהתענג מטובו כמ"ש צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה. וז"ש כי לא יראני האדם וחי. מזה שאין שום אדם זוכה לחזות בנועם ה' בעודו בחיים חייתו ובע"כ שהקב"ה לא יסתיר פניו לעולם ממבחר הברואים ותכלית היצורים. מזה בעצמו מוכח שרואים אותו בשעת מיתתן שאז יגלה המסך הלוט על עיני בשר אשר מונעו בעוה"ז מלראות את מורהו. וזהו הרמז וירא ה' באהל בעמוד ענן. כי עוה"ז נקרא אהל דירת ארעי ורק אחרי תשובתנו הרמתה אל השמים מעל שם ביתנו וה' עלינו יראה בעוה"ז כ"ז שאנו רק באהל על ארץ יוצען רק בענן המכסה מעינינו את כבוד ה'. ויעמוד הענן על אשר שלאהל הזה יש לו פתח פתוח לרווחה לצאת ממנו לדירת קבע בעולם הנשמות. ויאמר ה' אל משה הנך שוכב וקם כי מזה מוכח שיש תחיי' למתים בעולם הנשמות ממה שהש"י רק בענן עלינו יראה כ"ז שאנו רק באהל. ועפ"ז י"ל מ"ש להלן כי ידעתי אחרי מותי כי השחת תשחיתון וגו' וקראת אתכם הרעה באחרית הימים. שאם ח"ו יבלע המות לנצח את האדם ולא יחי' עוד בעולם הנשמות וכיון שאדם לקברות יובל קץ לכל חייתו ואינו מרגיש מאומה אז הי הקב"ה צריך להעניש את הרשע בעוה"ז כי אחרי מותו שוב אין דין וחשבון בשאול אחרי. שהכל אפס וכלה לנצח את האדם. אבל אחרי שיודעים אנו שגם לאחר מיתה חי האדם ואדרבה שם הוא עיקר חיותו והמתים יודעים ומרגישים ע"כ הקב"ה אינו משלם רע כרשעתו בעולם הזה כ"א ממתין לו עד אחרית הימים לעת קץ שם הוא נותן דין וחשבון. וז"ש כי ידעתי אחרי מותי כי השחת תשחיתון. לא תטעו שלאחרי מותי כבר כלה כל חיותי ואיני מרגיש אז מאומה כי העפר על הארץ. אינו כן. כ"א אני יודע ומרגיש גם אחרי מותי אם תשחיתון ואחרי שבעוה"ב עיקר החיות ע"כ לא תקרא אתכם הרעה תיכף ומיד לאחר שתחטאו כ"א רק באחרית הימים ככלות ימיכם ושנותיכם בעוה"ז רק אז בעל גמולות ישלם כפעלכם
ועתה כתבו לכם את השירה וגו'. בסנהדרין פ"ב. אמר רבא אע"פ שהניחו לו אבותיו ס"ת מצוה לכתוב משלו שנאמר ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל. איתיבי' וכתב לו את משנה התורה הזאת מלך אין הדיוט לא. אמר אביי לא נצרכה אלא לשתי תורות אחת שיוצאת ונכנסת עמו ואחת שמונחת בבית גנזיו. ונ' כוונת הש"ס ע"ד אגדה עפמ"ש המפרשים בפ' דע את אלקי אביך ועבדהו. כי אע"פ שקיבל מאבותיו יסודי האמונה לא די בזה כ"א ישכיל בעצמו לעמוד ולראות מאשנבי שכלו על אמתת דת אלקית בעיניו יראה ובלבבו יבין כי נחמדה מפז. וההפרש בין עובד ה' מצד שקיבל מאבותיו ולא למד להשכיל בעצמו ובין עובד ה' אשר בשכלו ג"כ הבחין אמתת תוה"ק. הוא בענין גידול בנים לתורה. שמי שעובד ה' רק מצד קבלתו לא ישתדל כ"כ לגדל את בניו על מי מבועי התורה והיראה אחרי אשר גם בידו מעשה התורה והמצות רק כמצוות אנשים מלומדה כעצמות יבישות אין רוח במו ולמה ינחיל כזאת את בניו אחריו. לא כן מתהלך בתומו צדיק אשר באור שכלו נגה שביב התורה יאמר האח חמותי ראיתי אור גדול בשלהבת התורה לבבו