לוח ארז חלק ב תקו

אליכם. והנה כבר כתבנו לעיל ר"פ ויקרא לפרש מדרשם ז"ל אחרי ה' אלקיכם תלכו וכי אפשר להלך אחרי הקב"ה היינו אם הקב"ה עזב את את האדם וכבר הלך לו הש"י מעליו והאדם רק מהלך אחריו אחרי שכבר סר ופנה ממנו ואז נקרא ג"כ ה' הולך לפניך והוא אחריו וז"ש אם גם ע"י חטאיך כבד פנה אליך עורף עד שאתה מהלך אחריו והוא לפניך והוא מדרגת החוטא. אני מבטיחך שאם תשוב בכל לבבך הוא יהי' עמך והוא מדרגת הצדיק כמ"ש את האלקים התהלך ושלא תאמר האיך אפשר ע"י מעשי שיחזור ה' אלי הלא אין הדבר תלוי בי אלא בו אחרי שעזבני. לז"א לא ירפך ולא יעזבך. כלומר הוא לח עזבך מעולם כ"א אתה עזבתו ואחרי שכן שרק אתה הלכת ממנו ית'. ע"כ לא תירא ולא תחת שבידך לשוב אליו

ויאמר ה' אל משה הן קרבו ימיך למות במדרש תנחומא. ימים מתים ואין צדיקים מתים מאי טעמא לפי שכשרואים חמה זורחת מברכים יוצר המאורות וכששוקעת מברכים המעריב ערבים. הכוונה להם בזה כי לכל אדם הוטל ביום צאתו לאויר העולם מדת ימיו מה הוא ותלוי בכח או בחולשת גופו ובכלות כח החיות הזה בטבע הוא שימות אחרי שאין עוד שמן בנר החיים שידלק. וז"ש יום המות מיום הולדו. כלומר בעת הולדו מיד ע"י תכונת מזג גופו כבר צרודה התעודה מתי יגיע יום מותו ע"פ חוזק או חלישת בריאות ומזג גוו. אבל בכ"ז אמר שהע"ה יראת ה' תוסיף ימים ושנות רשעים תקצורנה. כי יוכל האדם לקצר ימיו ולמעטם ממדתם אשר נקצבה לו ביום ביום הולדו. אם מפנק מנוער את יצרו והולך אחרי שרירות לבו הרע ונותן לנשים חילו אז ימק בשרו בעוונו והוא עצמו יביא עליו את המות בלא עתו. וכן אם רוב צער יגון ואנחה ימררו את חיי האדם וידאיבו את לבו בכל כחם אז גם הוא כחו כשל וחבורותיו נמקו וימות בלא עתו. אבל הצדיק האמתי ימלט משני מיתות אלו. כי בשמחתו לא יתערב זרות התאוה הפרוצה רק ישים גדר לתענוגיו לבל יאכל את בשרו אחרי שיודע שכל הצלחותיו מתת אלקים הנה ע"כ ישתמש בהם בגבול ממוצע ולא יפרוץ גדר למלאות תאוות נפשו עד ככלות כחו. וגם להיפך בבוא עליו צרה וצוקה ח"ו לא ינוע רוחו ולא ימס לבבו כי הוא היודע שמאת ה' היתה זאת ע"כ מקבל באהבה ותקותו לה' דכל דעביד לטב עביד. ע"כ אחרי שסיבות אלו לא יקצרו חייו שבעת שמחתו יודע כי ה' הוריק לו ברכתו ובעת צרתו בידעו כי מאת ה' היא זה ינחמהו ויחייהו ואושר בארץ עד ימלא מספר ימיו אשר קצב לו הש"י. כמ"ש את מספר ימיך אמלא. הימים הקצובים לך משעת הבריאה כפי מזגך וטבע יצירתך לא יחסר מהם מאומה שדרכם להחסר ע"י רוב תאוה או רוב דאגה ששתי אלה מקצרות ימיו של אדם כנ"ל. וז"כ המדרש הימים מתים ואין הצדיקים מתים כלומר כשהם מתים הוא רק בשביל כי מדת חייהם כבר הגיע עד הקץ ולא שהצדיקים קצרו חייהם וגרמו מיתתם. ואמר מ"ט לפי שכשחמה היא שמש הצלחתם וטובם זורחת עליהם בהדר כבודה אז אינם מבעטים מרוב טובה לכלות כחם ע"י רוב תענוגי בשרים. אחרי שיודעים ומברכים להש"י שהוא יוצר המאורות הוא המאיר להם. וגם להיפך כשחמה שוקעת וחשכת לילה ישופם פחד ופחת וצרה. גם אז לא יניחו את הדאגה לבלע כחם כי גם אז הם בטוחים בהש"י ובישועתו. ע"כ מברכים על הרעה המעריב ערבים. וכיון שכן לא השמחה המותריית ולא ריבוי התוגה תקצר את פתיל חייהם ע"כ רק בהגיע קצם הימים מתים ולא הצדיקים כנ"ל

וירא ה' באהל בעמוד ענן ויעמוד עמוד הענן על פתח האהל ויאמר ה' אל משה הנך שוכב עם אבותיך וקם העם הזה.