לוח ארז חלק ב תקד

אז יהא נר' כאלו רק בעת ההיא שעשינו הכנו' עלי' אנו מקבלי' עול מלכותו אבל קודם ואחר כן פורקים ח"ו עולו. ע"כ יקבל עליו עוג מ"ש בלי שום הכנה כ"א יקרא כדרכו ולא יפסיק מהרגלו. ובזה מורה שהוא תמיד מקבל עליו עול מלכות שמים. ואין הפרש גדול בין בשעה שהוא קורא את שמע או שיצא לפעלו. וכמו כן בדברי תורה א"צ הכנות יתירות להגיד לעם את חקי האלקים ואת תורותיו כמו שעושים החדשים במינים ועוגב וסודר וכובע ורק בהמצא כל ארבעה מינים רק אז יפתחו פיהם בקהל המון חוגג. כי התורה א"צ להכנות יתירות כ"א בכל מקום אשר אזכיר את שמי וברכתיך בשבתך ובלכתך בכ"מ מוקטר ומוגש לשמו ית' וזהו אות כי דבר ה' אמת ע"כ א"צ לשום הכנה דרבה. וז"ש וילך משה וידבר את הדברים החלה. לא קרע מקום מיוחד מעוטר בכבוד ותפארה למען דבר דברי ה' אל העם. כ"א גם דרך הלוכו בלכתו בדרך תורה צוה לנו משה וזהו באמת תוכחה אמיתית כי יורה שמשפטי ה' אמת אינם צריכים להזמנה כ"א לכו חזו מפעלות אלקים גם בלכתכם עלי דרככם בלי שום הכנה תוכלו לחזות בנועם ה'

בן מאה ועשרים שנה אנכי היום. בילקוט מלמד שנסתמו ממנו שערי החכמה. נראה כי האדם הגדול לא יוכל ללמד קטני הערך שהמרחק רב ביניהם כי אצלו התחלות החכמה כבר רחוקות ממנו. ואם אעפי"כ רוצה ללמד צריך לירד ממצבו ומדרגתו הרמה ואח"כ את העם יגביה על. והנה זקני ת"ח כ"ז שמזקינים דעתם מתוספת עליהם. ע"כ אמר מרע"ה לא אוכל עוד לצאת ולבוא. לצאת ממדרגתי הרמה ואח"כ לחזור ולבוא אל המקום אשר עמדתי שם בתחלה. מלמד שנסתמו ממנו שערי החכמה הם ההתחלות הראשונות אשר בהן יבא אל מפתן היכל החכמה פנימה ואותם צריך ללמד למתחילים. אותן השערים כבר רחקו ממנו מאוד

לא אוכל עוד לצאת ולבוא. פרש"י בדבר תורה מלמד שנסתמו ממנו מסורות ומעיינות החכמה. י"ל בהקדם לפרש הפסוק בפ' וירא יוקח נא מעט מים ורחצו רגלי כם ואקחה פת לחם וגו' כי על כן עברתם על עבדכם. ופרש"י יוקח נא ע"י שליח והקב"ה שילם לבניו ע"י שליח שנאמר וירם משה את ידו ויך את הסלע. וכ' בשפתי חכמים אבל הלחם שלקח הוא בעצמו כנאמר ואקחה פת לחם נתן להם ג"כ בעצמו את המן שנאמר הנני ממטיר לכם. וכ"ה במדרש. ונ"ל כי לכאורה יקשה על מאי דאמרינן מצוה בו. יותר מבשלוחו כי הן אמת שהמצוה בעצמה נכבדת יותר אם האדם בעצמו עוסק בה שמראה בזה גודל חביבות המצוה בעיניו שאינו חס על טרחו עמלו וכבודו עבור כבוד המצוה. מ"מ נוכל לומר שמצד אחר טוב אם יעשה המצוה ע"י שליח כיון דמזכה עי"ז גם את השליח להיות מסייע לדבר מצוה. כמ"ש רש"י ויתן אל הנער כדי לחנכו במצוות. א"כ נהי דהמשלח אינו עושה את המצוה בשלימות כ"כ כאלו עשאה בעצמו מ"מ הלא יצא הפסדו בשכרו שמזכה את השליח. עכ"פ יש פנים לכאן לומר דמצוה בשלוחו עדיף לעשות. והנה ידועים דברי הפלאה ז"ל בפי' אז"ל אם הרב דומה למלאך ה' צבאות יבקשו תורה מפיהו. דהיינו שהרב אינו רשאי להשתדל להשלמת עצמו. כ"א ידמה למלאך שהוא עומד ואינו מוסיף בשלימות עצמו רק עוסק להשלים את אחרים. ונראה שלאחר שהשתדל האדם כבר בכל מאמצי כחו בהשלמת אחרים המצויים אצלו וכבושים תחת רשותו והם משפחתו ואנשי עירו ומדינתו אז כבר יצא בזה ידי חובת השלמת אחרים ותו צריך להשתדל להשלים א"ע ביתר שאת כמ"ש לעיל פ' לפרש מעשה דהלל כשנפטר מתלמידיו הי' מהלך עיי"ש. ולפ"ז י"ל דאחר שעיקר הכנסת אורחים של אאע"ה לא היתה אלא להכניסן תחת כנפי השכינה. כמו שפי' הקדמונים ז"ל שהי' מכניס עוברים