לוח ארז חלק ב תקג

שהעבירה הקלה כמות שהיא היא גדולה כהר ולרשעים להיפך. ולפ"ז שפיר קאמר הנביא שובה ישראל עד ה' אלקיך. כלומר כל מי שחטא אם גם רק מחמת תאוה בכ"ז אין אלקים כל מזמותיו ע"כ צריך לשוב אל ה' כי כשל בעוונו כי לא לבד שחטא ועוה במה שחטא כ"א גם נכשל שכפר בעיקר ח"ו. וי"ל עוד ע"פ מאז"ל תמה אני אם יש בדור הזה מי שיודע להוכיח כי אומרים לו טול קיסם מבין שניך א"ל טול קורה מבין עיניך. ובודאי לא שהמוכיח הוא חוטא יותר ממי שמוכיחים אותו. אבל אחרי שעוון הדור הוא תלוי בראש והוא ערב בעד כולם א"כ אם הדור חוטא חטאתו כפלים הא' חטאת הקהל רובץ לפתחו. ועוד אחרי שאין צדיק בארץ אשר לא יחטא. ע"כ לו לקורה יחשב. ולפ"ז הי' קשה מאוד לעמוד בראש. אבל באמת בעוה"ר בזמן הזה קלקלתם תקנתם אחרי שאינם שומעים למוכיח אין כאן ערבות לראש כי דבריו אינם נשמעים. וז"ש בפ' האזינו כי ידין ה' עמו ועל עבדיו יתנחם כי יראה כי יראה כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב. הכוונה כאשר יבא הקב"ה לדון את עמו וימצא בהם חוטאים לא בשביל זה יעניש את עבדיו המה הצדיקים על אשר לא מיחו בעוברים עבירות כ"א יתנחם עליהם והטעם כי יראה הקב"ה כי אזלת ידם ואין ידם שולטת למשול ולרדות בעם ואפס עצור ועזוב אשר יעצר ע"י המוכיח מלעשות רע ושיעזבו ע"י דבריו את דרכם הרע. והנה בימים הראשונים שהיו שומעים לקול מוכיח והי' ערבות הי' טענה לחוטאים שע"כ אינם שומעים לקול הרב כי לכבוד עצמו הוא דורש שהוא ירא לנפשו שחטאת הקהל יהי' כקורה בין עיניו. אבל כעת שאין כאן ערבות מפני שאין להמורה כח וממשלה לעצור את העם. ע"כ בודאי לא כבוד עצמו הוא דורש כי מה לו ולהם הלא אין כאן ערבות ובוודאי רק טובת הקהל הוא דורש באמור להם שישובו וע"כ בודאי נאה להם לשמוע אליו. ויש להמליץ ע"ז דברי הכ' הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא ואהבת לרעך כמוך. כלומר אז הזמן מוכשר לתוכחה אם אין כאן ערבות ולא תשא עליו חטא שנפסק חבל הערבות ואין כאן כבוד עצמו אז המופת שתוכחתך הוא בשביל ואהבת לרעך. וז"ש שובה ישראל עד ה' אלקיך ותשמע לקול מוכיח בפרט בעת ההיא כי כשלת בעונך. כי דרשו ז"ל וכשלו איש בעון אחיו שכל ישראל ערבים זב"ז. אבל לעת הזאת שאין כאן ערבות רק כי כשלת אתה לבדך בעוונך ולא המוכיח א"כ בודאי רק טובתך הוא מבקש בודאי צריך שתשמע לו. והנה מרע"ה כשנפרד והלך מאת ישראל לארץ החיים גם אז אין לו שום אחריות עוד עליהם. ואם בעת ההיא מוכיחם זוהי תוכחת מגולה עם אהבה מסותרת כי לא לכבוד ולתועלת עצמו הוא דורש כמובן. וז"ש וילך משה וידבר את הדברים האלה. אין וילך אחרי שבעת הליכתו ופרידתו מאתם דיבר על לבם זו היא התוכחה האמתית

עוד י"ל בפי' המדרש הנ"ל עפמ"ד במשנה דברכות ב"ש אומרים בערב כל אדם יטו ובבקר יעמדו וב"ה אומרים כל אדם קורא כדרכו עומד ויושב ומהלך וכן קיימא לן. והטעם נראה עפמ"ש לעיל לפרש פ' שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם. שאין אנו רשאים לרומם כ"כ את קדושת בהכ"נ למעלה מעלה לעמוד שם באימה וביראה יתירה בדומי' תהלה ככת החדשה. שא"כ אנו משפילים את כל העולם. אלא כל העולם כולו צריך להיות לנו כבית מקדש כי שויתי ה' לנגדי תמיד אף אם נכון בחוץ מלאכתנו בכ"ז כבוד ה' עלינו חופף. וזהו שאו שערים ראשיכם שלא יכנס כ"כ בקומה כפופה לביהכ"נ וחוץ לבהכ"נ בקומה זקופה לדחוק משם רגלי השכינה ועי"כ ינשאו פתחי כל העולם עיי' לעיל פ' פקודי וה"נ אם נקבל עלינו עול מלכות שמים רק ע"י הכנות שנעשה מקדם לקום או לישב או להטות