לוח ארז חלק ב תקב

חטאך בקירוב תחזור ותשוב. וכי תימא לפעמים אי אפשר לשוב תיכף. לזה אמר בפיך ובלבבך שתתוודה בפיך ותקבל בלבבך לעשותו בעת האפשרות ואז התשובה קרובה ואינה נפלאת ועד"ז י"ל מ"ש בפ' נח ויסגור ד' בעדו עפמ"ש רש"י בפסוק י"ד שע"כ עסק בעשיית התיבה ק"כ שנים אולי ישובו ע"כ אמר אף ששערי תשובה לא ננעלו בכ"ז אחרי שהקשו עורף כ"כ שלא שבו עד עתה עד שבאו מים עד נפש ע"כ אף שער עתה היו פתוחים לרווחה שערי תשובה אבל בעת כבר החלה הגזירה לחול סכה בענן לו מעבור תשובתם וזהו ויסגור ד' בעדו ר"ל בעד עצמו שלא יבוא עוד לפניו המאחר לשוב בתשובה: פ' וילך

וילך משה. במדרש אין וילך חלא לשון תוכחה י"ל עפמ"ש באו"י בשם כתבי האר"י ז"ל לפרש מה שנאמר בישעי' ואשמע את קול ה' את מי אשלח ומי ילך לנו דפתח בלשון יחיד ומסיים בלשון רבים. כי כ"מ שנאמר וה' הוא ובית דינו כשהקב"ה גוזר רע ח"ו נמלך בפמליא שלו כי הוא ית' איננו רוצה שיקרא שמו על הרעה כי מאתו לא תצא הרעות אבל בטובה שהוא ית' רוצה להיטיב הוא לבדו עושה בלי המלכה וגם קורא את שמו עלי'. ע"כ במה שרצה לשלוח את הנביא לטובה אמר את מי אשלח כלומר ביחידות ובשליחותי. אבל ומי ילך לנו לרעה נמלך בפמליא וגם נקרא הליכה שלא בשליחות הקב"ה. א"ד הקדושים. וזהו כוונת המדרש אחרי שהי' לו לומר וידבר ה' אל משה לאמר כמו בכל הפרשיות וכ' לאמר וילך משמע מעצמו שלא בשליחות הקב"ה אלא בודאי שהוא לשון תוכחה ולא רצה הקב"ה להזכיר שמו על זה

וילך משה וידבר את הדברים האלה. במדרש אין וילך אלא לשון תוכחה שנאמר לכו חזו מפעלות אלקים. נראה עפמ"ש הנביא שובה ישראל עד ה' אלקיך כי כשלת בעונך. ולכאורה יפלא הלא רוב החוטאים הצריכים לתשובה הם מחמת תאוה או חימוד ממון וכדומה אבל בלבם יאמינו באלקי אמת רק יצר סוכן בהם וא"כ למ"ל לשוב עד ה' אלקיהם הלא בלא"ה הוא אלקיהם ומאמינים בו. ואם לאותם האנשים ידבר שהם כופרים בעיקר אלקותו הלא להם לא יועיל תוכחת הנביא לתשובה אחרי שיש להם שרץ במוחם הם לא יבואו לשמוע קול מוכיח. אבל האמת שהוא מדבר רק לאותם שחוטאים מחמת תאוה כי באמת אף המה כופרים בעיקר. כמ"ש המפרשים על מחז"ל אין אדם חוטא אא"כ נכנס בו רוח שטות. כי האדם אשר לא יכבוש את יצרו הרע הוא או מחמת שאינו מאמין ח"ו שיש אלקים שופטים בארץ או שכופר שהקב"ה לא צוה כן. כי אלו הי' מאמין בזה לא הי' סר למשמעת היצר למרות צווי הקב"ה כמו שלעיני מלך בו"ד יירא האדם לחטוא נגדו ועאכו"כ נגד ממ"ה הקב"ה אשר אין נסתר מחמתו. וזה כוונת דהע"ה באמרו כי הלל רשע על תאות נפשו וגו' רשע כגובה אפו בל ידרוש אין אלקים כל מזמותיו. כי הרשע מתהלל א"ע שכל מה שחוטא הוא רק עבור תאות נפשו ואין החטא גדול כ"כ. אבל בגובה אפו ותאוותו לא ידרוש את זאת שכל מזמותיו וחטאיו סופן ועיקרן הוא שאין אלקים ח"ו. ע"כ אם הי' יודע מתחלה עד היכן חטאו מגיע בודאי הי' חרד מגודל עוונו אלא שנדמה לו כקלות. אבל באמת הקלות הן כחמורות לפי הסבר הנ"ל כי סוף סוף הוא כופר באחד מעיקרי אמונה. וע"ז נאמר איזה חכם הרואה את הנולד שהצדיק רואה מקדם מה יולד מחטאתו הקלה ושומר נפשו ממנה. ובזה י"ל מאמרם ז"ל לעתיד לצדיקים נדמה להם יצה"ר כהר ולרשעים כחוט השערה הכוונה כנ"ל כי הצדיק ראה בעין חכמתו