לוח ארז חלק ב תצח

להם התנצלות שהם בארץ טמאה ועוד שאין להם מוכיח. והנה בילקוט הובא לעיל פ' עקב בפ' כי יגורתי מפני האף והחימה איתא דאף וחימה הם שמות ב' מלאכים. וז"ש במהפכת סדום ועמורה אשר לא הפך ה' בעצמו כ"א ע"י חפו וחמתו שהיו שלוחיו כמ"ש לעיל וישלחנו ה' לשחתה אבל בעצמו לא עשה כן לאהבת אה"ק כנ"ל ואמרו כל הגוים על מה עשה ה' בעצמו בשעת החורבן כשחטאו ישראל לא שלח שלוחים כמו לסדום ועמורה כ"א הוא בעצמו עשה ככה לארץ הזאת האהובה בעיניו ומה חרי האף הגדול הזה שבודאי חטאם כבד מאוד עד שהקב"ה בעצמו השחיתם מה שלא עשה כן לסדום ועמורה שהשחיתם ע"י שלוחיו

ויתשם ה' מעל אדמתם באף ובחמה ובקצף גדול וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה. ובמסורה למ"ד רבתי. ונראה עפמ"ש בהפטרה שוש אשיש בה' ותגל נפשי באלקי כי הלבישני בגדי ישע ומעיל צדקה יעטני כחתן יכהן פאר וככלה תעדה כלי' כי אז"ל חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה שנאמר בה' אהלל דבר באלקים אהלל דבר. כי האדם יראה רק לעינים שלא ידע מה הוא לטובתו ואף שנראה בעיניו רע כ"ז הוא רק בשביל שלמראה עיני בשר ישפוט והאלקים חשבה לטובה. ובפרט אחרי שכל תכלית הרעה הבאה על האדם הוא להטיבו באחריתו. ע"כ צריך האדם להודות לה' גם כי יאנף בו ולשמח בכל מה דעביד. אלא שביותר הוא שמח אם ייטיב לו מיד ואינו צריך לנחם א"ע שמאתו לא תצא הרעות ויצמח טוב מרע כי טוב לו עתה מאז בימים יוצרו. והנה החתן והכלה ישמחו זא"ז ריעים האהובים אף אם יסירו עדיים מעליהם כי אוהבים זא"ז אלא שמקשטים עצמם להמשיך על עצמם חוט של חן וחסד ביתר עוז כמו כן היא אהבתנו להקב"ה אף אם לא יקשט אותנו בקשוטי טובות וחסדים אשר משפיע לנו בכ"ז נאהב אותו בלב ונפש אבל בכ"ז חיבה יתירה נודעת לנו אם חסד אל כל הימים יעניק עלינו מטובו ונחל עדינו ישקנו. וז"ש שוש אשיש בה' במדת הרחמים וגם תגל נפשי באלקי אם מדה"ד פגעה ח"ו. כי הלבישני בגדי ישע אם ישועתו נגלית לנו כבגד הנראה לכל וגם אם מעיל צדקה יעטני שהטוב והצדק הוא מכוסה ומעוטה במעיל אשר לא יתראה החוצה לעיני בשר בכל אופן אשמח ואגיל. והטעם כחתן יכהן פאר כנ"ל. כמו שהחתן והכלה הם נאהבים זל"ז אף בלי חלי כתם כמו כן אף אנו אוהבים את השם אף כשאינו משפיע לנו טובות נגלות. והנה הקב"ה מקדים רפואה למכה ולא עוד אלא במה שהוא מכה בו באיזמל הוא מרפא כדאיתא במדרשים. וכמו כן מה שהגלה את ישראל יפזרן לבין האומות הי' לטובתם כי אף שמפני חטאינו גלינו מארצינו בכ"ז הלא הי' מספיק להעניש אותנו בשנשאר בארצנו כמקדם ורק לא יהי' לנו חירות ומלכות מקרב אחינו כ"א עבדים מושלים בנו ואנו כפופים ומשועבדים להם וכדי בזיון וקצף ולמה עשה ה' ככה לעם הזה שנתשם מעל אדמתם. אלא הוא הדבר שהקב"ה רצה להניח לנו פתח תקוה שאם נשוב אל ה' וירחמנו אז נהי' כבתחלה כימי קדם ואם היינו נשארים באה"ק ורק אדונים קשים ימשלו שם עלינו הלא ראינו שלעת ימשלו זרים בארץ ויניחו יושביהם שם אז ברוב הימים יתערבו הנכבשים עם הכובשים יתחתנו בהם עד שברוב הימים הכל נשכח העם היושב בה מאז ומקדם ורק הלאום אשר אמץ מלאום אשר נכבש הוא לבדו ישכון עד והעם הנכבש יהי' לאפס לא נשאר ממנו שם ושארית. ע"כ צדקה עשה הקב"ה עם ישראל שפזרן לבין האומות במתי מעט זעיר שם ולא יתערבו בגוים אחרי שהם לשמצה בקמיהם מפוזרים ומפורדים. ועי"ז כאשר ישוב ה' וירחמנו ויקבץ נדחינו מארבע כנפות הארץ אז יגל יעקב ישמח ישראל כי לא שנו את שמם וזרע ישראל לא ישכח לנצח.