לוח ארז חלק ב תצט

ראינו מזה אף שקצף הקב"ה על ישראל לא כלם באפו ובחמתו כ"א קצפו ורגזו הי' במדה ובמשקל. מה שרק גדול ורם ונשא יוכל לעשות כן שאף בשעת קצפו יזכור לטובה שקצפו לא יכלה בם. אבל מי שאינו גדול כ"כ כהקב"ה לא יוכל לעשות כן שאף בשעת חימה יזכור לטובה. ורש"י פירש אתם נצבים היום מה היום מאפיל ומאיר וז"ש ויתשם ה' מעל אדמתם אף שקצף עליהם בכ"ז הי' כקצף של גדול רם ונשא כנ"ל לא כאנשים הקטנים אשר בעת קצפם יבלעו חמתם להשחית בלי זכור אחרית טובה. אבל הקב"ה קצף בקצף הראוי לגדול שכמותו אשר אין כמוהו ע"כ וישליכם אל ארץ אחרת. מה שהגלם מארצם ולא הניח שישבו בארצם רק שחומות אחרות ימשלו בם. זהו אות לטובה שלא יכרת שמם כנ"ל. והוא כיום הזה שמאפיל ומאיר כנ"ל. והנה כבר כתבתי בביאור הפסוק ופרצת ימה וקדמה צפונה ונגבה ונברכו בך כל משפחות האדמה שע"כ הגלם הקב"ה לבין האומות שילמדו תועים בינה בכל מקומות מושבותיהם. ופי' ג"כ כל דבר שהי' בכלל ויצא מן הכלל לח ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא. שע"כ יצאו ישראל מכלל האומות שיש להם מלך ושרים והמה גרים בארץ לא להם אין מלך ואין שופט ולא לבד ללמד על עצמו יצאו להורות שהם חטאו ע"כ גלו. כ"א תכלית פזרונם בגוים הוא ללמד על הכלל כלו יצאה בת יהודא בגוים למען ילמדו את כל העולם כולו דברי אלקים חיים ומלך עולם למען יהיו כהנים ומורים בכל קצוי תבל ואפסי ארץ. ויתברכו בהם ועל ידם כל משפחות האדמה. וכיון שכל עיקר תפוצתם הוא ללמד את כל יושבי תבל אמתת אמונת הבורא ית' זהו שרמז וישליכם אל ארץ אחרת למ"ד רבתי כי כוונת השלכתם הוא ללמד להועיל ולאלף בינה לכל יושבי הארץ

הנסתרות לה' אלקינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת. אפשר לרמז עפמ"ש הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים ועיקר יראת שמים הוא לשמור ולעשות כל פקודי ה' הישרים. וז"ש כי כל הדברים גלויים וידועים לפני כסא כבודו ית"ש אף מה שהוא נסתר מעינינו מכ"ש מה שגלוי לנו בודאי שאיננו נסתר ממנו ית"ש. אבל דבר א' יש מה שהוא כביכול נסתר ונעלם ממנו ונגלה לנו והוא לעשות את דברי התורה הזאת שהוא יראת ה' כל הימים זה אינו בידי שמים אלא לנו ולבנינו

אם יהי' נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה' אלקיך וגו' והביאך ה"א אל הארץ אשר ירשו אבותיך וירשתה. י"ל ע"פ שאמרתי לפרש הפ' בפ' וישלך ואת הארץ אשר נתתי לאברהם וליצחק לך אתננה ולזרעך אחריך אתן את הארץ. כבר דקדקו בכפל לשון אתן את הארץ. עוד מ"ש לזרעך אחריך הך אחריך נראה כמיותר כי ידוע שזרעו אינו לפניו כ"א לאחריו. ונ' כי לכאורה לא הי' צריך הקב"ה לתת עוד הפעם הארץ ליעקב אחרי שכבר נתנה לאברהם וליצחק וירושה הלא אין לה הפסק. אבל הטעם אחרי שבאברהם הוציא את ישמעאל מהירושה אף שזרעו הוא וביצחק הוציא את עשו כנאמר כי ביצחק יקרא לך זרע ודרשו ביצחק ולא כל יצחק. אבל מיעקב ואילך אף שיהי' לו זרע בלתי הגון ח"ו בנין דלא מעלי מ"מ בין כך ובין כך קרויים בנים ואע"פ שחטא ישראל הוא. ע"כ הוצרך לתת לו עוד הפעם להורות שמכאן והלאה לא תמוש הארץ מזרעו אף שלא יהי' דומה ליעקב במעלה כ"א יעמוד אחריו במדרגה בכ"ז יירשו לדורי דורות לא כאברהם ויצחק שהנחיל רק לזרע כשר. וז"ש ואת הארץ אשר כבר נתתי לאברהם ויצחק בכ"ז עוד הפעם לך אתננה. והטעם לזה הוא בשביל ולזרעך אחריך העומד אחריך במעלה בכ"ז אתן להם את הארץ. ע"כ מן הצורך לתת לך עוד הפעם לא כראשונה שהי' תנאי בדבר שנתתי