לוח ארז חלק ב תצה

לראות בעיניהם את אלקיהם. ואז"ל במד' שהקב"ה אמר להם אחרי מעשה העגל אבדתם נעשה שמרו נשמע אחרי שאבדתם נעשה תשמרו נשמע שלעתיד לא תרצו דוקא לראות. וע"כ תקעו בשופר שעיקרו השמיעה שלא יטעו עוד אחרי ע"ז לרצות דוקא לראות בעיני בשר להם. והנה כשאנו רוצים דוקא לראות בעינינו בזה ח"ו משפילים כבוד שמים כי אנו מחשיבים אותו כבו"ד שצריכין להבין טעם צוויו ולהתחקות על שרשו. אבל כשאנו תוקעים ואומרים כי די לנו בשמיעה עי"ז אנו מורים שהקב"ה גבוה מעל גבוה ואין ביכלתנו להשיג טעמי מצוותיו. עי"כ עלה אלקים בתרועה. הוא מתעלה ומתרומם לעילא כביכול. וסיים אתם נצבים כולכם לפני ה' אלקיכם הכוונה עפמ"ש תמים תהי' עם ה' אלקיך וכתיב חלקי ה' אמרה נפשי ופירשתי במק"א שהכוונה שרק אז נוכל להיות שלימים ותמימים במעשינו אם אנו יודעים ומשיגים שרק אם אנו דבקים בה' אז אנו דבר שלם ולא חלק. זהו אתם נצבים היום כולכם רק אז יהא לכם עמידה וקיום אם תדעו אשר "כלכם" רק אז אתם כל ולא חלק אם תהיו לפני ה' אלקיכם

והי' בשמעו את דברי האלה הזאת והתברך בלבבו לאמר שלום יהי' לי כי בשרירות לבי אלך למען ספות הרוה את הצמאה לא יאבה ה' סלוח וגו' והבדילו ה' לרעה מכל שבטי ישראל ככל אלות הברית הכתובה בספר התורה הזה י"ל אחרי שכלל גדול בידינו כל ישראל ערבים זה בזה והאיש אחד יחטא ועל כל העדה יקצוף. לפ"ז נמצא חוטא נשכר כי צרת רבים חצי נחמה. וא"כ אף אם יענש החוטא בזה ינחם א"ע באמרו הלא גם האחרים שלא חטאו יספו עמו ותמות נפשי וגו' ועוד שהעונש אינו יכול להיות קשה כ"כ אם יתחלק לכל העם כולו אז יקל כובד העונש לכל א' וא' כי. משא שהוא קשה לא' תקל לרבים. ופירשתי הפסוק בפ' לך לך ואברכה מברכיך ומקללך ארור הא דנקט בברכה לשון רבים ובקללה לשון יחיד. כי כשאדם מתברך ויש לו כל טוב כמשאלות לבו בכ"ז אם יראה סביביו בנ"א השרויים בצער וחסרים מדי סיפוקם ונתינים במצור ומצוק אז גם לו לא ינעם שבעו כי לבו עליו יכאב לראות בצרת אחיו ושכניו. ע"כ נאמר גומל נפשו איש חסיד כי נפשו עליו תאבל אם יראה בצרת אחרים ע"כ רק בזה יבורך גבר באמת אם לא לבד עליו תזרק ברכת יזרק ברכתה ה' כ"א גם כל יודעיו ומכיריו אוהביו ורעיו מבורכים. ע"כ אמר לא אברך מברכיך ביחיד כל א' בפני עצמו כ"א כולם יחד יתברכו למען יראו וישמח לבם גם בברכת אחרים אשר אתם. ובקללה הוא להיפך כי כאשר רבים יקוללו בב"א אז איננה נמרצת כ"כ כי צרת רבים חצי נחמה אבל אם כל יום ויום תחול הקללה על איש אחד לבדו והאחרים לא יקולל חלקם אז מכאבת הקללה ביתר שאת ע"כ יקלל את כל אחד בעצמו. ואמנם באמת תנחומים הנ"ל הבל הם ובפרט בעובד אלילים זה לא נחשב כלל בין ישראל והוא בחטאו ימות וכל ישראל נקיים מהערבות. ע"כ נאמרו קללות שבמשנה תורה בלשון יחיד לומר שהיחיד לבדו אשר לבבו פונה מעם ה' לעבוד ח"ו אלהים אחרים הוא רשע בעוונו ימות ואין לאחרים חלק אתו וז"ש והתברך בלבבו לאמר שלום יהי' לי כי בשרירות לבי אלך כלומר זה ישפיע שלום לנפשו אחרי ידעו למען ספות הרוה את הצמאה שלא לבד הוא שהרוה צמאונו בעבירה יספה כ"א גם הצמא ומונע א"ע מלמלאות תאוותו יסוף אתו. ע"ז אמר שהוא טועה בדמיון זה כי הבדילו ה' לרעה מכל שבטי ישראל והוא לבד ישכון גלמוד לנגוע בו יד ה' ובין השבטים לא יתחשב כי הם לא יענשו עמו רק הוא בדד ישב מחוץ למחנה ישראל ככל אלות הברית הכתובה בספר התורה הזה שהם כתובות בלשון יחיד אשר בא להורות ע"ז שרק היחיד לבדו ענוש