לוח ארז חלק ב תצג

הולך לפרסם אלקותו ית"ש אף במקום שאין מכירין אותו עדיין. אבל מי שבעצמו אינו מובטח כ"כ שלא יסור מאחרי ה' אם יארח לחברת מרעים. לזה לא ניתן רשות להלך רק את האלקים במקום אשר כבר נודע אלקותו ית"ש. והארכתי מזה במק"א. והנה קרח אמר כי כל העדה כולם קדושים ומדוע תתנשאו על קהל ה' כי אם כל העדה ברום המעלה אז א"צ לראש ונשיא לנחותם הדרך ילכו בו והנשיאות הוא אז רק לשם ולתפארת ולכבוד האומה. וז"ש מ"ר אל ישראל אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלקיכם שאתם במדרגה גבוהה כ"כ עד שנתקיים בכולכם שתוכלו להלך לפני ה' כאא"ה כנ"ל **(ופירשתי הפ' בפ' לך לך התהלך לפני והי' תמים ואתנה בריתי ביני ובינך. ולהלן נאמר והקימותי את בריתי ביני ובינך ובין זרעך אחריך לדורותך לברית עולם להיות לך לאלקים ולזרעך אחריך. עפמ"ש במק"א לפרש מ"ש בשבת ושמרתם את השבת כי חות היא ביני וביניכם. שהקב"ה הי' יכול לבקש מאתנו שנקדש כל עתותינו לה' כמו שעשו רשב"י וחבריו. והיצה"ר מבקש כל רגעי האדם למלאות בהם משאלות הגוף והקב"ה עשה פשרה ואומר ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהי' לכם קודש. ופירשתי ג"כ מדרשם ז"ל שאמר קין עשיתי תשובה ונתפשרתי פתח ואמר מזמור שיר ליום השבת יי' לעיל פ' בראשית. והנה מהצדיק הגמור באמת מבקש הקב"ה לפום גמלא שיחנא שיהא כולו ודש לה'. אבל אחרי שלא ניתנה התורה למה"ש וידע הקב"ה שקרוצי חומר רובם נוטים להתעולל בתהלוכות ארץ ע"כ עושה פשרה ומתרצה בזה אם יהי' חציו לה' וחציו לכם. ואחרי שכתבתי שם שפשרה נקרא ביני וביניך כי הוא הממוצע בין שתי התביעות המתנגדות. ע"כ אמר הקב"ה לאברהם התהלך לפני כפי' הרמב"ן שנקרא מי שעושה יותר משורת הדין עוד טרם צווהו ה' אתה בשלימותך וזכות חומרך הי' תמים ושלם בלי שום שמץ דופי כי ממך אני מבקש שתלך בכחך הגדול לפני ולא ימצא בך ערוות דבר גופני כ"א שלם ותמים תהי' לפני ה' אלקיך. אבל ואתנה בריתי שיהי' לזרעך אחריך שלא יוכלו להיות כ"כ שלימים גם בזה אני מתרצה להם אם רק יהי' ביני וביניך כעין פשרה הנ"ל. וז"ש למען אוכל להיות לאלקים גם לזרעך אחריך ולא יבעטו בי בהטילי עליהם עול כבד אשר לא יוכלו לסבול ע"כ והקימותי בריתי שיהיה רק ביני וביניך ובין זרעך אחריך והוא הפשרה הנ"ל. והטעם למען שלא לבד לך אהי' לאלקים שאתה תוכל לעמוד לפני אם אצווך שתהי' תמים כולך קודש לה' אבל אני רוצה שיהי' גם לזרעך אחריך ע"כ אני מתרצה אם רק ביני וביניך יהי':)** וכיון שכן א"א צריכים לראש ומנהיג וראשיכם הוא רק שבטיכם כמו השבט אשר ביד מושלים ולא בשבט הזה הוא מושל בגוים ורק סימן גדולה וכבוד הוא השרביט כמו כן ראשיכם לא שצריכים שימשלו בכם לנחותכם הדרך תלכו בו כ"א כל הראשיות הוא רק כמו שבט מושלים לשם ולתפארת אבל באמת זקניכם שוטריכם כל איש ישראל כל יחיד ויחיד ראוי הוא להיות זקן ושוטר

אתם נצבים וגו' הפרשה הקודמת מסיימת למען תשכילו את כל אשר תעשון ופרשיותינו נצבים וילך כולם מעוררים אותנו על הזמן הזה השבת האחרון בשנה שאנו קרבים ליום הדין ובאים לשנה אחרת. ע"ז נאמר כי לא בחפזון תלכו כאשר פירשתי לעיל אל המקום אשר עמד שם ואין עמידה אלא תפלה כי האדם תמיד הולך בלי מרגוע ואין לו זמן ועידן לחשוב מחשבות