לוח ארז חלק ב תפה

נקרא עליך ויראו ממך כלומר גם בזמן ועידן שיהא מוראך עליהם שאתה תנקום את נקמת ה' בהם בכ"ז גם בנקמתך יכירו וידעו כי שם ה' נקרא עליך וכל מה שאתה עושה אינו אלא לשם שמים

והיית רק למעלה ולא תהי' למטה. להסביר מלת רק נ"ל עפמ"ש לפרש הפ' בפ' ויגש ולא יכול יוסף להתאפק לכל הנצבים עליו ויקרא הוציאו כל איש מעלי ולא הי' איש אתו בהתודע יוסף אל אחיו. כי אז"ל הנעלבים ואינם עולבים שומעין חרפתן ואינם משיבין עליהם הכתיב אומר כצאת השמש בגבורתו. ולפ"ז כל זמן שעלב ובייש יוסף את אחיו והכלימם בדברים. הם הנעלבים ושומעי חרפתם היו במדרגה גדולה למעלה הימנו. אבל בהתודע יוסף אל אחיו ואף שהם עשו לו רעה הוא גמל עמם טובה תמורתה. לא לבד שלא היו הם גבוהים ממנו כ"א אדרבה יוסף הצדיק נתעלה כ"כ על שהי' משנה למלך ובידו להרע להם על אחת אפים ובכ"ז לא הרע ונהפוך הוא שהיטיב להם. הי' הוא במדרגה גדולה כ"כ עד שאין מי שישוה לו. וז"ש ולא יכול יוסף להתאפק כתרגומו לסבול. לכל הנצבים עליו. שהם יהיו נעלבים ויעמדו עליו במעלה המוסריית למעלה ממנו. ע"כ קרא הוציאו כל איש מעלי שלא יהי' עוד שום אדם למעלה ממנו במעלה. ומעיד הכתוב שלא לבד שבעת התוודע אל אחיו ומחל להם לא היו הם למעלה ממנו כ"א אף גם זאת ולא עמד איש אתו אף במדרגה שוה כמוהו לא הי' גם אחד שישוה לו בעת התוודעותו ומוחלו על הרעה שעשו לו. ולפ"ז יש בני אדם שהם במצור ומצוק ובכ"ז הם ברום המעלה ע"י שנושאים וסובלים את עולם הקשה אשר הכביד אכפו עליהם בשובה ורצון. מורים בזה גדולת נפשם ומעלת רוחם הכביר והאמיץ אשר לא יחת מפני כל אבל באמת גדולה זו אלי' וקוץ בה לא מעוקצך ולא מדובשך. ע"כ אמר שלא תאמר שגדולת ישראל יהי' ע"י שיהיו ח"ו מעונים ומדוכאים אלופינו מסובלים ובמקום עניותם אתה מוצא גדולתם. לזה אמר לא כן יהי' כי אם והיית רק למעלה ולא תהי' למטה שע"י סבלך תהי' למעלה כ"א רק ואך למעלה תהי' ולא ע"י התביר יבוא הדרגא שלך

וכל מכה אשר לא כתובה בספר התורה הזה. ארז"ל זו מיתתן של צדיקים. כי בתורה נאמר איש בחטאו יומתו ולא יומתו אבות על בנים. אבל אמרו ז"ל צדיק נתפס בעוון הדור. נמצא שהצדיק מת שלא בחטאו כ"א בחטא הדור. וזהו מכה אשר לא כתיבה בתורה זו מיתת צדיקים ר"ל

והיו חייך תלואים לך מנגד ופחדת לילה ויומם ולא תאמין בחייך. כי האמונה בתחיית המתים היא קשה מאוד על האדם באשר היא מתנגדת לגזרת שכלו ותבונתו שגוף אדם הנרקב ונבלה והי' לעפר יקום עוד על רגליו ויחי. ע"כ רק המאמין באמונה שלימה יתד בל תמוט לנצח הוא יודע שלעת ערב יהי' אור וזרח השמש וכל הרוחות שבעולם לא יזיזו אותו מהאמונה הנשגבה הלזו. אבל מי שמתחיל רק להסתפק באמונת תחה"מ סופו שלא יאמין לגמרי אחרי שהשכל מנגד לאמונה זו. ונראה שע"כ הניחו מיסדי הלשון לשם חיים בלשון רבים "חיים" ליסד בלבנו אמונה זו שא"א לחיות אם לא באמונה שיש לנו שני חיים חיי עוה"ז וחיי עוה"ב ע"כ יחדיו יהיו חמים לא יפרדו. וז"ש והיו חייך תלואים לך אם השני חיים שיש לך לחיות הם אצלך רק תלויים ועומדים שהם בספק אצלך. והטעם מנגד. בשביל שהוא מתנגד להסכמת שכלך. ע"כ ופחדת לילה ויומם שתירא אחרי הלילה ועת צאת שמשך לא יהי' עוד יומם בעולם התחיי'. אז אני אומר לך שסופך שלא תאמין לגמרי בחייך שיחייך הקב"ה מיומים. ועפ"ז נ"ל