לוח ארז חלק ב תפד

האדם לעבור ולהכשל יותר בפח החטאים ממה שיוכל לזכות א"ע ע"י עשיית המצוות. ע"כ אחרי שנמנו וספרו גמרו שטוב שלא נברא. אכן לפ"מ שאז"ל מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה ומחשבה רעה אינו מצרף למעשה א"כ אף שהלאוין רבו על העשין מ"מ הלא יוכל לחשוב מחשבות טובות לעשות מצוות והקב"ה בחסדו מצרפן למעשה. ולהיפך לרעה ח"ו אם יחשוב אינה מצטרפת למעשה א"כ יש מקום לזכות יותר מלחטוא כי לזכות תצורף המחשבה ולא לחובה. לפ"ז יש להכריע דבאומות העולם אשר חלק ה' אותם למלאכים ושרים שהם ינהיגום ולא הקב"ה בעצמו משגיח עליהם בפרטות וכיון שמלאכי השרת אינם מכירים אפילו בלשון ארמית מכ"ש שאינם יודעים המחשבות א"כ להם טוב שלא נבראו כי הלאוין אשר בהם יכשלו מרובין מן המצוות שבידם לעשות ואי משום המחשבות שיצטרפו לטובה הלא מנהיגיהם המלאכים אינם יודעים מחשבות בני אדם. אבל בישראל אשר עיני ה' בהם לנחותם כצאן עמו והוא יודע מחשבות שפיר י"ל דטוב שנבראו משום דיוכלו לזכות ביותר ע"י מחשבות טובות. והנה דרשו ברוך אתה בבואך לעולם ובצאתך מן העולם והי' קשה למדרש האיך אפשר לומר ברוך בבואך לעולם הלא נמנו שטוב לאדם שלא נברא. וע"ז השיב כבר פירש דהע"ה ה' ישמר צאתך ובואך הוא ית' ולא מלאך ולא שליח וכיון שהוא ית' יודע מחשבות טוב לו שנברא וברוך אתה בבואך שיוכל לזכות ע"י מחשבות

יקימך ה' לו לעם קדוש כאשר נשבע לך כי תשמור את מצות ה' אלקיך והלכת בדרכיו וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך. י"ל עפמ"ש לפרש הפ' בפ' וירא וילך ה' כאשר כלה לדבר אל אברהם ואברהם שב למקומו. כי כתיב והלכת בדרכיו וכי אפשר לאדם להלוך בדרכיו של הקב"ה אלא הדבק מדותיו מה הוא רחום וכו' כמאז"ל. ופירשתי במק"א כי כל ההולך לדרך מורה בזה שבמקום תחנותו אינו מוצא מבוקשו ע"כ שם לדרך פעמיו. אבל בהקב"ה שהוא תכלית השלימות האיך שייך לומר עליו דרך. ואמרתי כי מדותיו ית' אשר יתנהג בהן בתמידות והיא מדת הרחמים אם לפעמים יעזוב אותן להיות נוקם ונוטר ובעל גאה אז נקרא הקב"ה הולך לדרך כי הוא עוזב מדותיו אשר מתנהג בהם בתמידות. אבל האדם אינו רשאי לתפוס במדת הנקימה וכדומה כי לא יוכל להשתמש בהם במדה ומשקל הראוי. וע"כ שאלו וכי אפשר לאדם להלוך בדרכיו דייקא וע"ז אמרו אלא הדבק במדותיו אשר נוהג בהן בתמידות מה הוא רחום וגומל חסדים. ולפ"ז ה"ק אחרי אשר סגר ה' בעדו וננעלו כבר שערי התפלה בפני אאע"ה ע"כ וילך ה' כאשר כלה לדבר אל אברהם שכבר הלך ממקומו התמידי שהוא נוהג ברחמים והלך לו ה' שהוא מדת הרחמים ונעשה הש"י מלך המשפט כולו דין. אבל כיון שארז"ל ראה שאין עולם מתקיים ושיתף מדה"ר למדה"ד א"כ יקשה כיון שהקב"ה יעזוב את מדתו המרחמת על מה עמד העולם בעת ההוא בעידן ריתחא בעת שאין כאן מדת הרחמים. רק כיון שנאמר צדיק יסוד עולם ובפרט צדיק כמו אאע"ה שהורה בתפלתו על סדום גודל מדת רחמנותו א"כ הי' הוא מדת הרחמים העומד במקומו של הקב"ה כביכול והי' בו מדת הרחמים שעליו עמד העולם ונתקיים. וז"ש אחרי שוילך ה' כנ"ל ואברהם שב למקומו היינו ממלא מקומו שהקב"ה במד' הרחמי' שעי"ז יוכל העולם להתקיים. וז"ש יקימך ה' לו לעם קדו' ומה היא קדושתך כי תשמר את מצות ה' אף אם תלך בדרכיו אף אם תהא נוקם ונוטר כנחש שנקרא דרך ה' כנ"ל לא תעשה זאת להנאתך כ"א רק לשמור את מצות ה'. ואחרי שזהו דבר קשה על האדמה שינקום נקמתו ולא יכוין כלל להנאת עצמו העושה כן נקרא קדוש. וגם בעת נקמתו לח יעבור גבול ולא יקום רק ההכרח לו והמותר יחרים. וז"ש וראו כל עמי הארץ כי שם ה'