לוח ארז חלק ב תפו

מ"ש בפ' חוקת כל הנוגע במת בנפש האדם אשר ימות ולא יתחטא את משכן ה' טמא ונכרתה הנפש ההוא מישראל. כי מאחר שנאמר ושכנתי בתוכם א"כ כל אדם הוא משכן לשכינת כבודו ית'. ואם מסופק בהשארת הנפש אולי תמות גם היא כגוף הנגוף א"כ הוא עושה מקודש חול ומטהור טמא. וז"ש אם רק נוגע בדמיונו שגם נפש האדם תמות ולא תחי' לנצח. בספיקו זה כבר טימא את משכן ה' הוא האדם אשר ה' שוכן עליו בכבודו ית'. וכיון שהתחיל ליגע בו יד הספק לבסוף ירד מטה מטה עד שבאמת נכרתה הנפש ההוא מישראל ח"ו כנ"ל. כי צריך להחזיק במעוז אמונה זו באין כל ספק ופקפוק מאומה: הספד

על האי סבא קדישא. חסידא ופרישא. נהורא נפישא. ה"ה כבוד הרב הצדיק המפורסים. בכל קצוי תבל ואפסים ראש גולת אריאל עטרת תפארת ישראל. מרן אברהם יעקב זצוק"ל מק"ק סאדאגורא קוננתי עליו ביום א' דסליחות תרמ"ג לפ"ק

איתא בפרשתינו אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלקיכם וגו' נשיכם וטפכם. כמו כן אתם באתם היום אחרי שידעתם כי ימי הדין ממשמשים ובאים ואת חיל יום פקודה ע"כ חשתם עתידות לכם ובאתם הנה אל מקום הקודש באשמורת הבוקר לחלות ולחנן שאלקיכם הוא בחי' דין ישוב להיות ה' שם הרחמים. ומסיים קרא מחוטב עציך עד שואב מימיך. כי הצדיק נקרא עץ חיים אשר מפריו נאכל ובצלו נחי' וע"י עוונותינו שרבו עלה עלינו הכורת עלה בחלוננו ולקח מאתנו מחמד עינינו צבי לבנו ותפארת עוזנו רבינו הקדוש והטהור ז"ל עד שנוכל לומר עלינו שאנו חטבנו את העץ חיים ע"י חטאינו ופשעינו. ועל כן צריכים אנו לשפוך דמעות עינינו על אבדן צדיק הדור. וזהו שבאנו היום מחוטב עציך על שאנו חטבנו וכרתנו את העץ ע"כ עלינו לשאוב מימי דמעות ממקור עינינו. לעברך בברית ה' אלקיך בשביל שעברנו ברית אבותינו אשר כרת עמנו ה' אלקינו ע"כ נטל הקב"ה משכון ממנו לכפר על עוונותינו. כמאז"ל אמר הקב"ה בזמן שאין בהמ"ק קיים אני נוטל צדיק א' מביניהם למשכון ואחרי שהקב"ה נטל מאתנו משכון גדול ויקר הערך כרבינו הצדיק החסיד. מזה נדע כמה גדול החוב שחויבנו למקום ב"ה. וע"ז יש להמליץ כי עונותינו רבו למעלה ראש כלומר מזה נדע רב כמות עוונותינו אחרי ראינו כי למעלה בקודש בראש וראשון הגיע המות לקחתו למשכון בע"כ שעלינו לפרוע חוב גדול לפי יקרת ערך המשכון אשר לקח ממנו. כי מות הצדיק הזה הוא חסרון לא יוכל להמנות כי אם נפטר אדם גדול שכל גדולתו בתורה הנגלית לבד אף שחסרונו נרגש בכ"ז יש לנחם אחרי שכל דברי תורתו. בספר נכתבים ותלמידיו מרצים הדברים ששמעו מפיו. אבל אם נפטר קדוש כזה כרבינו ז"ל אשר פרשת גדולתו ורוממותו לא לבד בנגלה כ"א בנסתרות שהן כבשונו של עולם וא"א לגלותן. עד שנוכל לומר הנסתרות לה' אלקינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם כלומר הנגלות נשאר מורשה לנו ע"י שנכתבו בספר מפורש. אבל הנסתרות דברים שנאמרו בחשאי אחרי שהצדיק נתבקש בישיבה של מעלה גם המה נשארו לה' אלקינו. וזהו כוונת דרשתם ז"ל בפרשתנו מכה אשר לא כתובה בתורה זו מיתתן של צדיקים. ע"כ מיתתן של צדיקים חסידים ופרושים יסודי עולם עירין קדישין כרבינו ז"ל הוא מכה נאמנה ונמרצה. על אשר לא כתובה בתורה בשביל שחסידותו וקדושתו לא ניתן לכתוב ואין לנו תמורתו. והנה נוכל להמליץ