לוח ארז חלק ב תפג

קרויים מתים וכתבו המפרשים אף שאנו רואים שהם חיים דשנים ורעננים יצא מחלב עינימו שמנו עבו וכשו והאיך אפשר לקרותם בשם מתים. אבל הכוונה אחרי שיש באדם נפש החיוני להחיות כל בשר על הארץ. אבל לאדם יתר שאת ועוז באשר נפח ד' באפיו נשמת חיים משמי מרומים בת אל חי. והרשע אף שחי חיי הגוף אבל נשמת שדי עזבה אותו בעת אשר יעקש את דרכו לעזוב דרך החיים ולהלך נתיבות מות. והנה נפש החיוני שבאדם כמו בבהמה לא בשמים נוצרה כ"א על עפר יסודה כמ"ש תוצא הארץ נפש חי' כי היא ארציית ומארץ תצמח. אבל הנשמה מקורה טהור בשמים ממעל כי משם חוצבה מגבהי מרומים. וז"ש ואני הנני מביא מבול לשחת כל בשר אשר אין בו הנשמה הטהורה אשר מולדתה מעל לשמים כי נפשו כבד יצאה ע"י שחיתת דרכו. כ"א עוד רק נשמת חיים באפיו ורק נפש החיונית עודה בקרבו. וזהו "אשר בו רוח חיים מתחת השמים". הנשמה הטהורה חלק המובחר שבאדם אשר היא מעל השמים כבר חלפה והלכה ממנו ואין בו רק רוח החיים אשר מתחת השמים רק רוח החיוני אשר בארץ תחת השמים יסודתו. והוסיף כל אשר בארץ שאין בו רק חלק הארציי לנתר בו על הארץ אבל חלק שמימיי אין בו זהו יגוע. וזהו כוונתם ז"ל בברכה שתהא יציאתך מן העולם כביאתך לעולם. כמו שבשעת ביאה לעולם בתחלה בא הגוף ואח"כ הנשמה כן תצא מן העולם בתחלה הגוף ואח"כ הנשמה. ואימתי יהא זה אם מה ביאתך בלא חטא אף יציאתך בלא חטא אז תהא יציאתך כביאתך. עוד י"ל כי התינוק בעת הולדו מוצא הכל מוכן לפניו להלבישו ולרחצו אחרי שהאשה יודעת מתחלה כי מהר ימלאו ימי' ללדת ע"כ היא מכינה את כל הצריך לטובת הילד לבלי יחסר לו מאומה. משא"כ המות לרוב בנ"א בא פתאום ואין זכרון להם ליום המות כי אומרים בלבם שיחיו לנצח ע"כ לא יכינו להם צידה לדרך במצות ומעשים טובים. לא כן הצדיקים בכל עת ובכל שעה המה זוכרים את יום המיתה ועי"כ מתקינים א"ע בפרוזדור כדי שיכנסו לטרקלין ע"כ להם יום מיתתם כיום לידתם. מה בעת לידת התינוק בשביל שיודעים מקודם שיוולד מכינים הכל. כך הם מכינים א"ע קודם מיתה. וז"ש שתהא יציאתך כביאתך כלומר בהכנה דרבה ועי"כ מה ביאתך בלא חטא אף יציאתך בלא חטא

ברוך אתה בבאך וברוך אתה בצאתך. במ"ר וכן פירש דוד ה' ישמור צאתך ובואך מעתה ועד עולם. נראה עפמ"ש שמחים בצאתם וששים בבואם עושים באימה רצון קונם. כי אם האדם שמח לישב בעיר אשר הוא שם ויש לו בה הכל כאוות נפשו אז הוא שמח בבואו שמה אבל נעצב בעת אשר מוכרח ללכת משם ולהיפך אם ביש לי' בהאי מתא שמח הוא בצאתו משם אבל נעצב הוא בבואו שמה לעיר אשר אין חפצו בה. אבל שישמח ויגיל בין בבוא שמה בין בצאתו משם זה שני הפכים בנושא אחד מה שאי אפשר. אבל אם כל דרכיו והילוכיו לעשות רצון קונו והוא שליח מצוה הוא שמח בין בהליכתו בין בחזירתו אחר שבין בהליכה בין בחזרה הוא מקיים רצון הבורא ית"ש. והנה השמש וכל צבא השמים אם שמחים הם בצאתם הי' להם להיות עצב בעת בואם ובכ"ז הם שמחים בין בצאתם בין בבואם. לזה אמר עושים באימה לעשות רצון קונם וכיון שכל כוונתם לזה אין חילוק להם כנזכר. וז"ש כאן שתהי' ברוך ושמח לב בין בבואך בין בצאתיך ויקשה ג"כ כנ"ל אם שמח הוא בבואו הלא יהא נעצב בצאתו. לזה בא כמשיב ה' ישמר צאתך ובואך מעתה ועד עולם וכיון שתעשה בעבור שמו הגדול אין חילוק בין בואך לצאתך. עוד י"ל ע"פ מאז"ל בבואך לעולם וביציאתך מן העולם. כי אז"ל נמנו וגמרו נוח לאדם שלא נברא יותר משנברא. ופי' רש"א בח"א מפני שמצות לא תעשה מרובות ממצות עשה ויוכל