לוח ארז חלק ב תפב

שמוע בישן תשמע בחדש. וי"ל ע"פ הנ"ל שאחרי שישראל אינם צריכים אלא לעורר ראשונות את אשר כבר ידעו מקדם בטרם נעשו ונגמרו ויצאו לאויר העולם וישמעו רק את הישן שידעו כבר ע"כ תוכל לשמוע בחדש. וזהו כוונת המקרא והי' אם שמוע תשמע. אחרי שאתה רק תשמע את אשר כבר נשמע אליך מאז ומקדם. זהו אות ומופת שנתנך ה' עליון על כל גויי הארץ שהם לא יוכלו להבין ולהשיג עמקי סודות תוה"ק אחרי שאצלם הכל הוא כחדש דברים אשר לא שמעו עדן מעודם. אבל ישראל ששמעו והאזינו כבר ישמעו מחדש מה ששמעו כבר. והנה עפ"ד כ"ר הנ"ל מובן מ"ש קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה, כי אז"ל האיש מחזר אחר אבדתו צלע שנלקח ממנו. ע"כ כשמוצא אשה מוצא את הטוב שנאבד ממנו כבר. אבל האשה שלא נאבד ממנה כלום כשמוצאת את האיש אשר הוכיח לה ה' היא מוצאת דבר חדש. ע"כ בה שייך לשון שמחה ובאיש לשון ששון. וכ"כ קצת מזה בכ"ר שם. ע"כ שפיר קאמר קול ששון וקול שמחה. ועל הראשון סיים קול חתן שמוצא דבר הנאבד ושייך בי' ששון. ועל האחרון קול כלה דבה שייך שמחה שבא לידה דבר חדש. ואחרי שפירשנו מקרא שלפנינו בבחינה זו שמוע בישן ובחדש שפיר סמכו רז"ל דרשתם למקרא זו כל מי ששומע ד"ת זוכה לשמוע ולהבין מ"ש קול ששון וקול שמחה וגו'

ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך כי תשמע בקול ה' אלקיך. כי הצדיק אינו רוצה בברכת עוה"ז שמתיירא פן עי"ז יקופח שכרו בעוה"ב וטוב לו שעה אחת קורת רוח בעוה"ב מכל חיי עוה"ז. ועוד יחוש לנפשו אולי ע"י שביתו ימלא הון עתק ישמן ויבעט וישכח את אלקיו. אבל הקב"ה היודע בו שהעשירות לא יעבירו מדעת קונו שולח אליו את הברכה אף שלא ברצונו. וז"ש ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך שירדפו אחריך אף שאתה בורח מהן ולא תרצה בהן בכ"ז ישיגוך והטעם כי אני יודע שגם אחרי כן תשמע בקול ה' אלקיך

ברוך אתה בבאך וברוך אתה בצאתך. דרשו רז"ל, שתהא יציאתך מן העולם כביאתך מה ביאתך בלא חטא אף יציאתך בלא חטא. וצל"ד כפל הלשון דלא הו"ל למימר אלא שתהא יציאתך מן העולם בלא חטא כביאתך ולמ"ל להקיש תחלה יציאתך כביאתך ואח"כ להקיש שנית מה זה בלא חטא אף זה. ונראה כי האדם בבואו לעולם הגוף נוצר תחלה ואח"כ בצאתו לאויר העולם באה בו נשמת שדי ממרומים ובשעת מיתתו ג"כ ככה בתחלה מת הגוף וכל כחותיו ואח"כ לא נותרה בו עוד נשמה. וזה בצדיקים שתחלה מת גופם ואח"כ נשמתם. לא כן הרשעים אשר בעוד בחיים חיותם עודם בתקפם וגבורתם כבר סר צלם אלקים מעליהם כי בחייהם נקראו מתים ואח"כ מת גופם יבואו בכלח אלי קבר. ופירשתי הפסוק בפרשה נח ואני הנני מביא את המבול מים לשחת כל בשר אשר בו רוח חיים מתחת השמים כל אשר בארץ יגוע. ופרש"י הנני מוכן להסכים עם אותן שזרזוני ואמרו לפני כבר מה אנוש כי תזכרנו. ותמה הרמב"ן הלא לא הסכים עם המלאכים שרצו שלא יברא האדם והש"י השאיר נח ובניו ומהם נתהוה עולם חדש וחזר הדבר לברייתו עיי"ש. ולא הבנתי תמיהתו כיון שהמלאכים רק ע"כ התנגדו לבריאת האדם שראו יוצאים ממנו רשעים המכעיסים את בוראם ית"ש כדאיתא במ"ר פ' בראשית שאמרו אדם כולו שקרים וקטטות. וזהו שדייקו לאמור מה אנוש כי תזכרנו וידוע שאנוש הוא הפחות שבמדרגות האדם. ובן אדם כי תפקדנו הוא ג"כ האדם הגרוע אשר רק על עפר יסודו על הארץ מתחת וא"כ כיון שכלה הקב"ה את הרשעים אנשי דור המבול אף ששייר את נח צדיק תמים א"כ כבר עשה כעצת מלאכיו השלים. וזה פי' הקרא כי אז"ל רשעים בחייהם