לוח ארז חלק ב תפא

בזה וגם מזה בל תנח ידו כי שניהם יחדיו הנאת הגוף והנאת הנפש יהיו תמים קודש לה' ע"כ כמו שהחלב ודבש נהנים מהם בעוד שהבע"ח חי וקיים עודנו לא כן הבשר לא יוכלו לאכול רק אחר שחיטתו. כמו כן התוה"ק לא תצוונו להמית לגמרי חיות הגוף כ"א דבש וחלב תחת לשונה. וע"ז שיבח אה"ק שהיא זבת חלב ודבש כלומר שגם שם לא נצטרך להמית חיי הגוף כ"א נוכל ליהנות בעוד הגוף בתקפו וגבורתו. וז"ש וברך את עמך את ישראל היינו בדברים רוחניים אשר בהם יתפאר ישראל והוא תפלתו שבזה תוסיף להם כח ואיל למען יפרו וירבו בחיי הנפש אבל ברך גם את האדמה אשר נתתי לנו כי גם חיי הגוף נוכל לחיות באין שטן ופגע רע כאשר נשבעת לאבותינו ארץ זבת חלב ודבש המורה ע"ז שא"צ להמית לגמרי חיי הגוף

ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה תועבת ה' מעשה ידי חרש ושם בסתר וענו כל העם ואמרו אמן. כי מי שמפרסם קלונו ברבים אין להם להתיירא ממנו כ"כ אחרי שכל העם נזהרים ממנו מנגוע בקצהו. אבל מי שלעין כל מראה סימני טהרה ורק בקרבו ישים ארבו תוכו רצוף מינות ואפיקורסת. מפני זה יש לירא מאד פן ירע וישחית את כל אשר יקרב אליו אחרי שכל העם יענו אחריו מקודש ע"פ הראותו לחוץ אותות יראת ה' ובקרבו ובחובו טמון שורש פורה ראש ולענה. כמאמר התייראו מן הצבועים. וזהו ארור האיש אשר יעשה כל תועבת ה' אבל לא בפומבי ובגלוי למען יוכלו להזהר ממנו כ"א ושם בסתר. את שבע התועבות אשר בלבו יודע להסתירם ולהצפינם לבל יראו החוצה. איש הזה בכלל ארור. והטעם לזה בשביל שענו כל העם ואמרו אמן על דבריו שהם נראים ישרים ואמתיים. ע"כ כל העם ישמעו ויסכימו לדבריו אשר ראשם אמת אבל סופם כסופה וסערה

והיה אם שמוע תשמע בקול ה' אלקיך וגו' ונתנך אלקיך עליון על כל גויי הארץ במד"ר אר"י כל מי ששומע קול תורה בעוה"ז זוכה לשמוע אותו קול שנאמר בו קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה. נראה עפמ"ש בכנף רננים בשיר המדבר ההבדל בין שמחה לששון כי שמחה הוא באשר יגיע לארם דבר חדש מה שלא הי' לו עדיין מעולם. וששון הוא בהגיעו לדבר שכבר הי' בידו ונאבד ממנו ומצאו. ופי' בזה מ"ש שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב. כלפי שאז"ל שבעוד העובר ברחם מלמדים אותו כל התורה ובצאתו לאויר העולם נשכח ממנו ע"כ אחרי היגיעה בתורה אם ימצא את הנאבד ממנו שש הוא כמוצא מה שנשלל הימנו. עיי"ש דבריו כי נעמו. ועפ"ז נ"ל כוונת הילקוט פ' ראה. ושמחת בכל הטוב אין טוב אלא תורה שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם. שהי' קשה, למדרש אחרי הנחה הנ"ל ששמחה היא בדבר שלא הי' לו לאדם עדיין מעולם ח"כ אין זו ברכה אם כל טוב אשר ישיגנו ישמח בו זהו מורה שלא הי' בידו מעולם שום טובה עד שכל טוב חביב בעיניו כחדש מקרוב בא כי לא הורגל מעולם בטוב ורק עוני ודוחק היו מנת חלקו. וליישב זאת דריש אין טוב אלא תורה. כי בתורה אמרו בכל יום יהיו בעיניך כחדשים כפרש"י על פ' היום הזה נהיית לעם. וכיון שטובת התורה בכל יום כחדש שפיר קאמר ושמחת כבדבר חדש בכל הטוב זו תורה. ועפ"ז י"ל מ"ש לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום ורק ישראל יוכלו להשיג דברי תורה על אמתתם אבל אוה"ע לשוא ייגעו בזה. והטעם הוא אחרי שלישראל מלמדים אותו כל ד"ת בהלו נרו על ראשו עודנו במעי אמו הוקדש ע"כ אף ששוכח אח"כ בצאתו לאויר עולם בכ"ז אין לו אלא לחזור על הראשונות ולבקש את האבדה. לח כן אוה"ע שלא למדו מעולם עודם בבטן הורתם שלא בקדושה וצריכים ללמוד מחדש ולא רק לחזור על הראשונות ע"כ לשוא ולבהלה ייגעו לריק לעמוד בסוד קדושת התורה. והנה דרשו ז"ל אם