לוח ארז חלק ב תפ

אסורין דגידולין לא מבטלי העיקר דהוי דשיל"מ משא"כ תרומה בטל העיקר בגידולין והניח בצע"ג. ולענ"ד נראה לפ"מ שהקשה הוא ז"ל יכולנו ליישב בפשיטות עפמ"ש תוס' פ' השוכר דאיצטריכי תרי טעמי דלא ליבטל טבל דטעמא דשיל"מ ל"ש היכא שאין הבעלים בעיר וטעמא דכהיתרו כך איסורו דמפורש בירושלמי ל"ש בטבל הטבול לתרומת מעשר דאית לי' שיעורא. ולפ"ז כתב המנחת חינוך במצות טבל דהיכא דאיכא טבל הטבול לתרומת מעשר וגם אין הבעלים בעיר דלא שייכי הנך ב' טעמים גם טבל כה"ג בטל. ולפ"ז פריך הש"ס שפיר כיון דמתני' סתמא קתני ולא מפליג בטבל אלא בין זרען כלה או לא משמע דבכל גווני איירי אף בכה"ג דל"ש הנך ב' טעמי ומ"מ אמרינן דאסורין גידולין בדבר שאין זרעו כלה ואף שדומה לענין הביטול לתרומה ופירך הש"ס שפיר. אלא דאכתי קשה קו' הנ"ל אליבא דהלכתא דקיי"ל דאף בטבל ברבו הגידולין מותר אף באין זרעו כלה וק' קו' הנ"ל הלא הוי דשיל"מ עכ"פ בסתם טבל ובעלים בעיר. ע"כ נ"ל עפמ"ד בקידושין ס"ב דאין תרומה חל במחובר ובפסחים ל"ג דאין תרומה במחובר ע"ש ברש"י וכיון דהכא בגידולין במחובר איירי א"כ א"א להפריש אליו מיני' ובי' ומכ"ש מן התלוש על המחובר דלא כדאיתא התם וא"כ ל"מ ישל"מ דהא אי אפשר להפריש עליו. אלא דעומד נגד זה ש"ס ערוך דמנחות ע' ע"א דקאמר הא דאין תרומה במחובר הנ"מ לענין מיתה וחומש דא"א במחובר אבל לענין שם תרומה חל אף במחובר וא"כ נדחה תירוצי כמובן. אלא כדי שלא יסתרו סוגיות דקידושין ופסחים הנ"ל עם הך סוגיא דמנחות עיי' בס' יוסף דעת להגאון מהרי"ש נ"ז זצ"ל בה' תרומות. בע"כ צריך לחלק דבפסחים איירי במחובר מעיקרו הוא דלא חל שם תרומה שלא הי' עליו שם טבל מעולם משא"כ במנחות דאיירי בשתילי טבל שמרחו וכבר נתחייב בתרומה אז חל גם בשעה שהוא מחובר כנ"ל פשוט. ולפ"ז הדרא קו' הנ"ל לדוכתא כיון דהך מתני' דגידולי טבל ג"כ איירי שהי' עליו כבר שם טבל בתלוש ויכול לקרות שם אף במחובר כדמוכח במנחות א"כ תו הו"ל דשיל"מ. ובכ"ז נראה ליישב בדרך נאות דלכאורה צ"ע מאי קבעי ש"ס דמנחות הנ"ל אינימא כיון דשתל פקע לי' שם טיבלא מינ' הלא מתניתן דתרומות דבשמעתין דגידול' טבל אסורין בדבר שאין זרעו כלה זאת אומרת להדיא דלא פקע שם טבל מיני' דאי פקע כששתלו א"כ אתמהה וכי אפשר לומר דגידולי טבל אסורין הלא פקע שם טבל אף מהעיקר ומכ"ש דלא יאסרו הגידולין וצע"ג לכאורה. וליישב זה בע"כ צ"ל דלעולם בשעה שהוא מחובר פקע שם טבל מיני' אבל אח"כ כשעקרו תו הדר עלי' איסור טבל כמו דאמרינן במחובר מעיקרו כ"ז שלא נעקר אינו חל עליו שם טבל לכ"ע ולכשנעקר חל עליו איסור טבל ה"נ בשתילי טבל אף שהי' עליהם שם טבל מ"מ כשנעשו מחוברים פקע ולאח"כ כשגדלו ועוקרם חל שם טבל בתלוש. וכיון שהוכחנו שכן דרק לאחר עקירה חל שם טבל מה מאוד מיושבת קושיא שהתחלנו. לפמ"ש המרדכי הובא ביו"ד סי' ק"ב ובא"ח סי' ש"כ גבי גיגית דהיכי שנולד האיסור בתערובות לא מיקרי דבר שיש לו מתירין. א"כ ה"נ כיון שהוכחנו מש"ס דמנחות וכ"פ הרמב"ם דכ"ז שהם במחובר ואז הוא ספק אולי פקע שם טבל מיני'. ולא יבוא איסור טבל רק אחר שגדלו ותולשם מן המחובר כבר האיסור בתערובות ולא בפני עצמו ובכהאי גוונא שנולד האיסור בתערובות אף דשיל"מ בטל. כנ"ל נכון מאוד בעז"ה וראי' לשיטת המרדכי הנ"ל

השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל ואת האדמה אשר נתת לנו כאשר נשבעת לאבותינו ארץ זבת חלב ודבש י"ל עפמ"ש במק"א שע"כ נמשלה התורה לדבש וחלב להורות שא"צ האדם להמית את חומרו לגמרי למען יחי' חיי הנפש כ"א יאחוז