לוח ארז חלק ב תעט

דעשה דלו תהי' לאשה לא יעשה.) והנה במחלוקת הנ"ל אי האבות קודם מתן תורה הי' להם דין ב"נ או דין ישראל. י"ל מסברא שבמצרים שהיו ישראל עובדי ע"ז אז הי' להם דין ב"נ משא"כ קודם שיצאו למצרים והחזיקו במעוז אמונת אבותיהם אז הי' להם דין ישראל. וכבר ידוע דמה שנאמר בישמעאל באשר הוא שם למדו ז"ל שאין הקב"ה דן את האדם אלא לפי מעשיו ההווים. ומבן סורר ומורה דנידון על שם סופו מוכח הפך זה כמ"ש במזרחי. ולפ"ז י"ל דבזה נחלקו יוסף עם אחיו דיוסף דנם לפי העתיד שעתידים להיות עע"א במצרים ואז יהי' דינם כב"נ ע"כ גם עתה דינם כן ואסורים במפרכסת ובב"פ כנ"ל. משא"כ האחים סברו דאין דנין אלא באשר הוא שם ולע"ע שמחזיקים באמונתם הרי הם כישראל. ויש להמליץ שז"ש גם עתה כדבריכם כן הוא. כפי מה שהוא עתה שדנין על ההוה ולא על העתיד א"כ כדבריכם כן הוא שאתם נחשבים כישראל ומותרים בפ"כ א"כ כנים דבריכם שדנתם אותו כמוציא דיבה. וז"ש גאלת בזרוע עמך ע"י שגאלת אותם בזרוע נטוי' ויד חזקה והיינו כנ"ל שהללו עע"ז והללו. א"כ בעת ההוא היה להם דין ב"נ א"כ יש לדונם על העתיד שגם קודם לכן נידונו בב"נ. עי"כ גאלת בני יעקב ויוסף ששניהם נגאלו מן עול החטא אשר עליהם רי יוסף צדק במשפטו שדן אותם על העתיד ובני יעקב דנו א"ע באשר הוא שם. אבל אם לא גאלם בזרוע ולא הוצרכו ליד חזקה שלא היו עע"א וא"כ אף אם היו דנין אותם על העתיד לא הי' להם דין ב"נ א"כ לא הי' יוסף צודק בדיבתו

אשר נתן ה' אלקיך לך ולביתך. מזה ילפינן מלמד שאדם מביא מנכסי אשתו וקורא. ובש"ס דגיטין דף נ"ח פריך הש"ס מזה על ר"ל דס"ל קנין פירות או כקנין הגוף דמי ומשני שאני התם דכתיב ולביתך. והקשו תוס' לפ"ז קושיא עצומה כיון דר"ל גופי' מודה גבי ביכורים דגזה"כ הוא דמביא מנכסי אשתו וקורא א"כ מאי הקשה התם ר"ל לר"י מברייתא דתניא, היה בא בדרך ושמע שמתה אשתו מביא וקורא מתה אין לא מתה לא. ליקשו איהו לנפשי' מהך ברייתא דהא גם הוא מודה דבביכורי אשתו מביא וקורא. ונ"ל עפמ"ד בב"ב דף ע"א במשנה דאף דבמוכר אמרינן בעין רעה מוכר אבל בנותן מתנה לכ"ע בעין יפה נותן. והנה תוס' הקשו אברייתא דולביתך הלא מה"ת אין לבעל פירות בנכסי אשתו. ותירצו דרך נשים שנותנות לבעליהן במתנה. והנה בב"ב דף קל"ו גבי מכר הבן בחיי האב מוכח דיש חילוק אם דעת הנותן או המוכר להקנות קנין הגוף לקונה את הקנין פירות אז טפי מסתבר דק"פ כקה"ג דמי עיי"ש גבי צריכותא. ולפ"ז אין כאן סתירה בברייתא דולביתך הלא איירי כמ"ש תוס' שהיא נותנת לו ובמתנה אמרינן דבעין יפה נותן ע"כ קנין פירות כזה כקנין הגוף דמי. משא"כ הך ברייתא דבא בדרך הלא כ' תוס' דאיירי כבר לאחר תקנה שתקנו לבעל פירות וא"כ אינה נותנת לו דרך מתנה דהא מחוייבת ליתן לו נגד פרקונה וא"כ לא שייך בעין יפה נותן ע"כ קנין פירות כזה לאו כקה"ג דמי. משא"כ לר"י דלא מפליג וס"ל בכל גווני אף במוכר דל"ש גבי' עין יפה דהא אדרבה אמרינן מוכר בעין רעה מוכר ואפ"ה קנין פירות כקה"ג דמי ע"כ פריך שפיר כנ"ל

לא עברתי ממצותיך. בספרי לא הפרשתי מן המחובר על התלוש. ובטעמא דמילתא נחלקו רש"י ותוס' בקידושין דף ס"ב ע"א. ובזה נראה ליישב קושיא חמורה שהקשה אא"ז הגאון רע"א ז"ל בהגהותיו לנדרים דף ס' ע"א דפריך הש"ס למאי דמוקי לדר' ינאי בבצל של תרומה ורבו גידוליו מותר בדבר שאין זרעו כלה. ממאי דתנן הטבל גידוליו אסורין בדבר שאין זרעו כלה. והק' הגאון הנ"ל מאי קושיא מטבל אתרומה הלא שאני טבל דהוי דשיל"מ ותרומה אין לו מתירין כדאיתא לעיל נ"ח נ"ט א"כ בטבל שפיר