עולם הלימוד · Olam HaLimud
Library › לוח ארז חלק ב

לוח ארז חלק ב תעח

Luah erez part 2 478 · לוח ארז חלק ב · free full Hebrew text

Open in the reader →

ביציאת מצרים הוא בשביל שהללו עובדי ע"ז והללו. ע"כ הוצרך הש"י ליד חזקה נגד שר של מצרים שטען כן עיי"ש. ומה שהוציאם קודם זמנם הוא מטעם הנ"ל שחשב את הקץ וירא אלקי' את בנ"י וידע אלקי' שלא יכלו עוד להתמהמה לא יוכל לחכות להם שיהיו לו לעם. וזהו כוונת פ' שלפנינו שע"כ הוציאם ביד חזקה הגוברת על שר מצרים כנ"ל בשביל שהי' מורא של גדול ית"ש. כמ"ש ז"ל בפ' והדבר הגדול דבריו של גדול ה"נ י"ל שהגדול שבגדולים ית"ש הי' ירא שישתקעו ח"ו ביון מצולת ערות מצרים. וע"ז רומז בספרי זה גילוי שכינה. שלשכינה הי' גלוי מה שהיהודים עתידים להיות אם לא יגאלם קודם זמנם. וע"ז שפיר מייתי קרא דגוי מקרב גוי לראי' ע"ז אחרי שמזה הפסוק למדו ז"ל דהללו עובדי ע"ז והללו. ע"כ זה הי' מוראו של הקב"ה. וי"ל בזה ע"ד דרוש קצת מ"ש בתהלים ע"ז. גאלת בזרוע עמך בני יעקב ויוסף סלה עפמ"ש לפרש הפסוק בפ' מקץ אשר ימצא אתו מעבדיך ומת וגם אנחנו נהי' לאדני לעבדים ויאמר גם עתה כדבריכם כן הוא אשר ימצא אתו יהי' לי עבד ואתם תהיו נקיים. ונתקשו המפרשים הלא לא אמר כדבריהם שהם אמרו חיוב מיתה על אשר ימצא אתו והוא אמר שלא יהי' אלא עבד. הם אמרו וגם אנחנו נהי' עבדים והוא אמר תהיו נקיים. ונראה עפמ"ש רש"י בפ' וישב שהוציא דיבה עליהם שהם חשודים לאכול אבר מן החי. וכתבו המפרשים שיוסף הצדיק ח"ו לא שיקר בזה אלא שהם אכלו מפרכסת או בן פקועה דזה רק לישראל שרי דבשחיטה תליא מילתא ויוסף חשב שיש להחמיר ולהיות להם דין בן נח דבמיתה תליא מילתא. כמו שהאריך בזה הפר"ד והנה מה שחייבו את הגנב למיתה כוונתי לד' האוה"ח שהטעם מפני שבן נח אזהרתו זו היא מיתתו וכיון שהוזהרו על הגנבה שהיא מז' מצות שפיר חייב הגנב מיתה ולפ"ז חזרו בני יעקב מדעתם שהיתה בתחלה שאכלו מפרכסת בסוברם שיש להם דין ישראל ועתה אמרו שיש להם דין ב"נ וחייב הגנב מיתה. וגם הם עשו שלא כהוגן במה שמכרו את יוסף אחרי שענתה בו צדקת יוסף ששפיר אמר עליהם שהם עושים שלא כדין במה שאכלו מפרכסת. כי הם בעצמם אומרים שיש להם דין בן נח. במה שחייבו מיתה את הגנב משא"כ בישראל דאין כאן אפילו מלקות דניתן להשבון. ע"כ כאשר עשו כן יעשה להם שגם הם יהיו עבדים כמו שמכרו אותו לעבד. וע"ז השיב להם גם עתה כדבריכם כמו שאתם מדברים עתה שהגנב יומת שיש לכם דין בן נח א"כ "כן הוא" מלשון כנים נחנו כן בנות צלפחד. כלומר יוסף הוא הצדיק בריבו ובנים היו דבריו אשר הוציא דבה עליכם שאתם אוכלים אבר מן החי אבל אני אומר לכם אשר ימצא אתו יהי' לי עבד כי יש לכם דין ישראל שאין הגנב חייב מיתה ועי"כ גם אתם תהיו נקיים במה שמכרתם את יוסף כי אחרי שיש לכם דין ישראל א"כ הייתם רשאים לאכול מפרכסת והוא הוציא עליכם דיבה שלא כדין נמצא דהא בהא תליא בשביל שהם אמרו אשר ימצא אתו ומת דדינם כבני נח ע"כ גם הם חייבים על המכירה להיות עבדים. אבל אחרי אשר שהוא אמר שהנמצא בידו יהי' רק עבד כדין ישראל שאם אין לו ונמכר בגנבתו ע"כ הם נקיים מחטא מכירתו. (ובסגנון הנ"ל פירשתי הפ' בפ' וישלח ובני יעקב באו מן השדה כשמעם ויחי וגו' כי נבלה עשה בישראל וכן לא יעשה. כי הדין בישראל המאנס את הבתולה ולו תהי' לאשה הוא מנתק הלאו ע"י קיום העשה אבל בבן נח אינו כן כי אזהרתן זו היא מיתתן ולא יוכלו לנתק הלאו כמו בגזילה. ועיין רמב"ן. ואולי אם היתה דינה נשאת לשכם הי' נצמח מזה טובה שהיתה מגיירת אומה שלימה. אבל התורה גזרה שבב"נ אזהרתן זו מיתתן. וז"ש ויחר להם כי נבלה עשה שעבר על האיסור. אבל "וכן" מלשון כן בנות צלפחד דוברות כלומר