לוח ארז חלק ב תעו

ומפורד בין עמים שונים ואולי יתערבו בגוים וילמדו מעשיהם ויעזבו ח"ו את ה' אלקי אברהם. ע"כ בחר לו את ארץ מצרים אשר בשר חמורים בשרם ורעים וחטאים מאוד. ואם בכ"ז יעמדו גם במצרים על מעמדם כמו שהי' באמת שלא שינו שמם ולשונם ומלבושם. אז בטוח הוא באלה שלא יסורו לנצח מדרך הישר דרך ה' ילכו בו. והנה מה שהוצרך אאע"ה לומר לשרה שתאמר אחותי הוא הי' ג"כ בשביל שמצרים היו שטופים בזימה מאוד מאוד ע"כ הי' ירא כמ"ש המפרשים. וזהו כוונת הפסוקים ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה ובאמת חטא בזה אבל רצה בחטא זה במכוון כדי שגם על זרעו אחריו יוגזר לרדת מצרימה וז"ש ויהי כאשר "הקריב" שעשה ע"י ירידתו למצרים לבוא מצרימה שגם בניו יוכרחו לרדת מצרימה כד' רמב"ן וע"כ אמר הקריב בבנין הפעיל ולא קרב בבנין הקל. כי הכוונה שע"י ירידתו עשה הוא שיהא קרוב שגם בניו יבואו מצרימה ולמה בחר דוקא במצרים בע"כ מפני שהם שטופי זימה ויהי' נסיון הגלות בארצם הנסיון היותר גדול האפשרי. כמו שהלעיזו עליהם באמת אם בגופן שלטו בנשותיהן לא כ"ש עד שהוצרך להטיל עליהם שמו הגדול ית' שבטי יה עדות לישראל. וכיון שמזה מוכח שהם בשר חמורים בשרם ע"כ אמר אמרי נא אחותי את. ומיושב קושיית ש"ח הנ"ל, ועפ"ז יל"פ הפסוק בפ' ויגש אל תירא מרדה מצרימה כי לגוי גדול אשימך שם אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה. כי יעקב אע"ה אף שידע שנגזר על זרעו שיהי' גר בארץ לא להם מ"מ כיון שלא נאמר לאברהם בפירוש שיהיו במצרים הוקשה לו מרוע נתגלגל הדבר שירדו דוקא למצרים בין עם נשחת ונתעב שטופי זימה. הלא טוב הי' אם יגלו בראש גולים אל א' משאר העמים אשר לא נגואלו נתעבו נאלחו כ"כ. אבל לפמ"ש שאברהם אבינו הקריב הוא בעצמו את הדבר שיביאו דוקא למצרים ובשביל שהם שטופי זימה כ"כ ובכ"ז יעמדו ישראל בנסיון וישארו גדורים ופרושים. ע"ז לדורי דורות יעמוד שם ישראל לנצח חי וקים בטהרתו וקדושתו. כי אם יכלו לעמוד נגד תועבת מצרים יוכלו עמוד גם נגד האומות היותר רעים שיתערבו בם ולא ילמדו ממעשיהם. וז"ש אל תירא מרדה מצרימה בשביל שהם רעים וחטאים מאוד. כי לגוי גדול אשימך שם. שע"ז דרשו ז"ל שהיו ישראל מצויינים שם. כלומר בשביל שהם שם בין עם לא בינות ובכ"ז יחזיקו במעוזם עי"ז יהיו לגוי גדול ורם במעלה. והנה השכינה אינה שורה בחו"ל ומכ"ש במצרים בין גילולי עכו"ם. כמארז"ל בפ' כצאתי את העיר אפרוש כפי. ובכ"ז כל מקום שגלו שכינה גלתה עמהם. ואף שזו בודאי ירידה היא. אבל גם ליעקב ובניו לרוב קדושתם ירידה היא לרדת למצרים. וע"ז אמר אנכי ארד עמך מצרימה גם לי גם לך באמת ירידה היא. אבל ירידה זו היא היא לצורך עליי' שאם שם ישארו נקיים אז אחרי צאתם מעם לועז אנכי אעלך גם עלה למעלה בקודש. וז"ש ויהי שם לגוי גדול מלמד שהיו ישראל מצויינים שם דקשה להו לרז"ל למה כפל הפסוק מלת שם כיון שכבר נאמר ויגר שם במתי מעט לא הו"ל לומר רק ויהי לגוי גדול מאי שם דקאמר עוד הפעם. ע"כ דייקו מזה על שהיו שם במצרים מקום ערוה וגילולים ובכ"ז עמדו בנסיון עי"כ נעשו גוי גדול המעלה והטעם על שהיו מצויינים שם. ואמנם מה שבאמת עמדו על נפשם ולא נטמעו ונטמאו בהם הוא עפמ"ש לעיל פ' מקץ בביאור דברי המדרש שבזכות יוסף נגאלו אבותינו ממצרים שנאמר גאלת בזרוע עמך בני יעקב ויוסף סלה. דהיינו ע"י שצוה יוסף למצריים למול א"ע הותש קצת כח תאות מצרים ולא הי' יכול לבלע ולהשחית את ישראל. עיי"ש. ועפ"ז י"ל מ"ש בפ' ויגש ועתה אל תעצבו ואל יחר בעיניכם כי מכרתם אותי הנה כי למחי' שלחני אלקים לפניכם כי אף