לוח ארז חלק ב תעה

ולא קרירא ושניהם לא יגיעו למטרת חפצם. וז"ש נסעה ונלכה רק נוכל ללכת בטח ולהגיע למקום מבוקשינו כ"ז שאל לכה לנגדך שאני מתנגד לך אני עוסק בענייני עוה"ז ואתה בענייני עוה"ב. אבל כשלא נהי' מתנגדים אז גם לי גם לך לא יהי': פ' תבא

והיה כי תבוא אל הארץ וירשתה וישבת בה ולקחת מראשית וגו'. ובספרי אמרו רז"ל עשה מצוה זו שבשבילה תכנס לארץ ותמהו המפרשים הלא אין מביאין בכורים קודם שיכנסו לארץ א"כ האיך א"ל שבשבילה יכנסו לארץ הלא בעת הבאתם כבר באו שמה. עיי' כ"ס למורי דודי הגאון זצלה"ה. ונ"ל עפמ"ש בס' ייטב לב פ' שלח בשם קדמון אחד שהוא בדוק ומנוסה כי בראשית בוא האדם לא"י נופל ויורד ממדרגתו וברבות הימים ישוב למקומו ויעלה למעלה ביתר שאת עיי"ש באריכות. ונראה דהיינו טעמא כמו ששינוי האויר גורם לחולי הגוף כמו כן גורם ג"כ שינוי אויר הנשמות חולשא לנשמה וכיון דאוירא דא"י מחכים ולעומת זה כל הדר בחו"ל דומה כמי שאין לו אלוק וגזרו טומאה על ארץ העמים ע"כ כשבא מטומאת חו"ל לקדושת א"י הניגוד הזה מוליד חולשה בנפש. וכ"ז למי שאינו חי בקדושה ובטהרה גם בארץ העמים זה הוא בתחלת בואו לא"י במדרגה פחותה עד רבות הימים אבל מי שמקדש עצמו גם בחו"ל זה נכנס מיד בבואי לארץ גם לקדושתה. ובאמת כל אדם צריך להשתדל שלא לבד באחרית הימים יתקדש ויטהר כ"א תיכף ומיד בתחלה. וע"ז באה מצות הביכורים להביא מראשית כל פרי האדמה להורות שמיד בתחלה צריך האדם להקדיש א"ע ונכסיו לה'. כמ"ש המפרשים שזה הי' חטאו של קין שנאמר בו ויהי מקץ ימים אבל הבל הביא מבכורות צאנו ולא המתין עד קץ הימים. וז"ש והי' כי תבא אל הארץ וירשתה וישבת בה כלומר אחר שכבר תשב בה ימים רבים רק אז תרגיש שבאת אל הארץ אבל לא מתחלה יורד ממדרגתו נ"ל. ובאמת לא יתכן כן כ"א צריך לקדש א"ע כל כך עד שבתחלה צריך כבר ליכנס לקדושת הארץ וע"כ ולקחת מראשית כל פרי האדמה להורות לך שלא תוכל להמתין עד קץ הימים. ולפי"ז יש שני כניסות לאה"ק א' בגופני והוא מיד והב' ברוחנית לארץ העליונה כמ"ש גם בשל"ה הק'. לזה אמר שפיר בספרי עשה מצוה זו שבשבילה תכנס לארץ העליונה למעלה בקודש כי ע"י מצות ביכורים תלמוד לקדש א"ע מיד עד שבשעה שתדרוך רגלך אל הארץ תיכף תכנס לתוכה גם במעלות הקודש

ויהי שם לגוי גדול. בספרי מלמד שהיו ישראל מצויינים שם. נראה עפמ"ש לפרש הפ' בפ' לך ויהי כבוא אברם מצרימה וגו'. ומקשה רש"י דהוה לי' למימר כבואם מצרימה. ומדקדק בשפתי חכמים דהי"ל לרש"י להקשות כן בפסוק שלפני זה ויהי כאשר הקריב לבוא מצרימה דהו"ל למימר כאשר הקריבו לבוא מצרימה. ונראה דרמב"ן כתב דאאע"ה חטא בזה במה שירד מחמת הרעב למצרים שהי' לו לבטוח בה' אשר ברעב פדך ממות ע"כ נענשו בניו והוצרכו ג"כ לירד מצרימה מחמת הרעב ולהיות שם בגלות. ונראה דבודאי חס לי' לאבא לחטוא בזה בבלי דעת רק נוכל לומר עפמ"ד במדרש שאברהם אבינו בירר לו שיעבוד מלכיות לבניו ורצה בזה לזקק ולצרף אותם הגו סיגים מכסף. ע"כ בכוון ובדעת נכונה עבר עבירה זו לשמה כדי שיענשו בניו בגלות מצרים לטוב להם. ומה שבחר דוקא במצרים הוא כיון שעיקר הצירוף הוא שיהיו בין רשעים גדולים מסיתים ומדיחים מאחרי ה' ובכ"ז יעמדו בנסיון ולא יזיזו מדרך התורה זה יהי' להם לברית עולם. אחרי שידע אאע"ה שזרעו יהי' כעפר ארץ בכל כנפות הארץ מפוזר