לוח ארז חלק ב תע

חשדו את משה רבע"ה שלא ישפוט מישרים ע"פ דתה"ק כ"א לפי שכלו ותבונתו כפי מה שיגזור שכלו ע"כ הוא בגופו הוא השופט. סוביעקטיוו. ע"כ אמרו מי שמך לאיש דייקא. שר ושופט עלינו. שאתה באישיות שלך הוא השופט. וכדי להוציאו מידי חשד זה אמר הקב"ה לא שדייני ישראל ישפטו ע"פ שכלם עד שיקרא "איש" שופט כ"א ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם אתה דק תשים לפניהם המשפטים כשלחן ערוך כדרשתם ז"ל ואין לך שום דבר לעשות ע"פ שכלך שלא ע"פ התוה"ק. ובמכלתא הובא בילקוט פ' יתרו. שאל את ר"ג מה ראה משה לומר כי יבא אלי העם וגו' א"ל אם לאו מה יאמר כשהוא אומר לדרוש אלקים יפה אמר. והוא כולו מוקשה. ונראה אחרי ששאלת יתרו היתה מדוע הם עומדים והוא יושב כמלך על כסא כפרש"י וכ"א במכלתא. ולכאורה אין זה מהקושי אחרי שהם מחוייבים לעמוד לפניו מפני כבוד התורה. אלא כיון דאמרינן בקידושין ת"ח שמחל על כבודו כבודו מחול משום דבתחלה נקראת תורת ה' ולבסוף תורתו ועל דילי' יכול למחול. וכ"כ בתומים סי' כ"ח כיון דיכול למחול ממילא מחוייב למחול היכא דאיכא מילתא דאיסורא. וכתבתי מזה בחידושי באורך. וא"כ ה"נ הקשה יתרו כיון דאיכא כבוד הצבור של כל ישראל ויכול מ"ר למחול על כבודו הי' יכול וגם מחוייב למחול. אבל באמת כיון דעיקר הטעם משום דהתורה שלו יכול למחול. השיב מ"ר שפיר. כי כל זה אם היו מבקשים ישראל לשמוע תורתו מה הוא מדעתו ע"י יגיעתו אז שפיר יכול למחול כיון דדילי' הוא. אכן הם אמרו רצוננו לשמוע ולראות מלכנו ית' ורק תורתו אבו שמוע ולא תורת משה. וכיון שכן שאין התורה שלו אינו יכול למחול כמו במלך שאין כבודו מחול. ע"כ שפיר השיב מ"ר כי יבא אלי העם לדרוש אלקים דייקא תורתו. והודעתי את חוקי האלקים ואת תורותיו דייקא ולא תורתי ע"כ אין בכחי למחול. ולפ"ז כוונת הילקוט מבוארת שהקשה שלא הי' לו לומר כי יבא וגו' לדרוש אלקים. רק ושפטתי בין איש וגו'. והשיב שאם לא יאמר כן לדרוש אלקים כ"א תורת משה עצמו מה הי' יכול לומר כנ"ל דהי' לו למחול על כבוד עצמו אם התורה שלו. ואמנם לכאורה יש להשיב ע"ז דהא בלא"ה צריכין לעמוד לא רק מפני כבוד התורה כ"א כדאיתא בשבועות ל' מצוה בבעלי דינין שיעמדו שנאמר ועמדו שני האנשים וגו' לפני ה'. אלא דזה אינו דהא קיי"ל כר"י שם דחמר אם רצו להושיב שניהם מושיבין. אבל בגמר דין איתא התם דאף ר"י מודה דבעי עמידה. ומה מאוד מדוקדק בזה לישנא דקרא דקאמר וכל העם נצב עליך מבקר עד ערב. והוא כלפי דאיתא בסנהדרין ל"ד ע"ב יום לתחלת דין ולילה לגמר דין. לפ"ז הכי קאמר ליה בשלמא מה שעומדים עליך בלילה שאז הוא גמר דין שפיר דבעי עמידה דכתיב ועמדו וגו' לפני ה'. ואוקמי' לי' אליבא דהלכתא בגמר דין. אבל מדוע נצבים עליך ביום מבוקר עד ערב שהוא זמן תחלת דין. ובע"כ רק משום כבודך והי' לך למחול כנ"ל. ויתיישב בזה קושיית תוס' שם דנימא איפכא לילה לתחלה ויום לגמר דין. ולהנ"ל ניחא דמקרא דיתרו מדשאל על עמידתם ביום מבקר עד ערב מוכח דיום הוא זמן תחלת דין. ועפ"ז י"ל מאמר שמעון בן שטח לינאי בסנהדרין י"ט. ולא לפנינו אתה עומד אלא לפני מי שאמר והי' העולם. וכבר דקדק ברש"א מאי שנא דנקט שאמר והי' העולם ולא תואר אחר משמותיו ית"ש. ולפי הנ"ל י"ל עפ"מ שפירשתי מדרש תמוה ברבה פ' נח בפסוק כי אותך ראיתי צדיק לפני מצינו שאומרים מקצת שבחו של מי שאמר והי' העולם בפניו שנאמר אמרו לאלקים מה נורא מעשך שלא בפניו אומר הודו לה' כי טוב לעולם חסדו והוא פלאי דאיך שייך גבי הקב"ה אשר מלא כל הארץ כבודו לומר ולחלק בין בפניו או שלא